בימים בהם המשק מושבת, אני עברתי לעבוד שישה ימים בשבוע.

הגיוני סה"כ.... המועדונית שאימוש שלי הולכת אליה בימי ראשון, שלישי וחמישי, נסגרה מן הסתם, וכך מצאתי את עצמי עובדת משמרת א' אצל אימוש שלי, משמרת ב' אצל השניים שעדיין נותרו בבית, כי ילדים, מסתבר, לעעעעע חיים על אוויר. האמינו לי, ניסיתי.

כאילו כל זה לעעעע הספיק לי, ביום חמישי שעבר, הבכור התקשר אליי: "אימוש, אני לעעעעעעע מרגיש טוב...." בווום. מצוידת בכפפות, מסיכה על הפנים והמון כוח רצון הגעתי לדירה שלו. מודדת לו חום - דקה וחצי אחרי הצפצוף של מד החום הדיגיטלי - 37.3°

כאבי גרון - אין. 

כאבי שרירים - נאדה. 

אפילו שיעול הוא לא הצליח להוציא. 

"תרגיע, זו לא קורונה"- אבחנתי אותו. האם האמין לי, אחות מוסמכת במקצועי? באאאארור שלעעעעעע! 

מתקשר למד"א. אני שומעת את המוקדן מתחקר אותו עם אותן שאלות בדיוק. כשהגיע לחלק של "חזרת מחו"ל?" הוא ענה בשלילה, כמובן, כי הוא לא היה. מעעעעע עושה אימא שלו? צועקת ברקע:"איטליה זהההההה לעעעעעעע חו"ל?"...

ככה, ליידיס אנד ג'נטס, מלמדים אותם לקח!

אז אל תשכחו להישמע להנחיות ארגון הבריאות העולמי, אבל, יחד עם זאת, לא לשכוח את חוש ההומור!