היי לכל החברים
אני בת 48 לפני שנה עבתי שבץ מוחי
התמודדות לא קלה בכלל
אני מנסה לשאוב כוח כל הזמן
ואומרת לעצמי אסור לך להתייאש
כי הנה אני בעליה ושיפור
ושוב בום ירידה
רוב היום אני לבד מתוסכל ת ולא מוצאת את עצמי
נילחמת בעייפות בתשישות שמשטלטת על גופי
יש לי ימים לצערישהדיכדוך משתלט עלי
כי דיי אני רוצה להיות איריס שהייתי
ואני לא
ואז אני מתעוררת ומשליטה סדר על עצמי
ואומרת
את חזקה את חייבת להילחם ולא להתייאש
יש לך 3 ילדים מקסימים
ואז יום אחר יום אני פותחת את עיני למרות שקשה לי לקום וממשיכה ושואבת כוחות מעצמי ובתמיכתה של אימי המקסימה.
כל הטיפולים ביטוח לאומי שוב ועדה ועוד ועדה מתישים
ובה לך להרים ידיים
אסור לנו בשום פנים ואופן
אנחנו חזקות
ניפול ונמשיך לקום
לכן התמיכה בקבוצה הזו חשובה מאוד לכולנו
חזקו ואימצו חברותי היקרות
האמונה תיתתן לנו כוחות להילחם ולא להתייאש
בברכה איריס

אמן ואמן
אנחנו כולנו פה עם הקושי הזה
שתוקף אותנו יום אחרי יום
כוחה של הקבוצה הוא להמשיך לעודד לעבור את הימים הקשים
ולראות את הימים הטובים שלפנינו
והם באים
כי בתוך כל הקושי
יש יופי ,יש מילה טובה, יש אחווה, יש איכפתיות
חיזקי ואימצי
בריאות והחלמה
יעל

יעל,

אהבתי את התיאור הציורי שלך להתמודדות עם מחלה כרונית.
אכן, הקושי לחוות  שוב ושוב את הנפילה מתיש ומפחית את הכוחות להתמודדות.

חולים שאותם ליויתי למדו אותי  שמועיל מבחינתם להתרכז בכל התפרצות בנפרד. כשיש נפילה , מתמודדים רק אתה ולא עם הנפילות שהיו ולא עם הדאגה מהתפרצויות בעתיד. למדתי גם שמערכת תמיכה של בן זוג, משפחה וחברים והכי חשוב, הנכונות להעזר בהם,  היא אחד הפרמטרים  העקריים להחלמה מהירה.

דורית

היי דורית
אני מסכימה איתך לחלוטין
תמיכה ועזרה של בין הזוג המשפחה והסביבה חיוניים ביותר אך לפעמים יש הרגשה שזה יותר בשבילם ולכן כדאי ללכת לעזרה חיצונית.העיקר לא להשאר לבד
בהתמודדות עם משבר כמו מחלה יש לקחת כל יום ביומו,כלומר להתייחס אל כל יום בפני עצמו.
בבקר לבדוק איך אני מרגישה,ולפי זה לתכננן את שאר היום.
לשחרר מטלות שאפשר לדחות ליום שאני מרגישה טוב יותר,ואם יש דברים שאי אפשר לדחות לנסות לעשות אותם רק בפזה פחות לוחצת,כלומר להעזר באחרים,לשתף בקושי.ומה שאני כן יכולה לעשות יתן לי מוטיבציה וכח להמשך
העיקר הוא להיות קשוב לגוף ולצרכים שלו וכמובן לנפש
בריאות והחלמה
יעל