מנסה שוב
מנסה לצבור כוחות, נופלת וקמה שוב, ושוב, ושוב
זה לא רע, להמשיך ולהילחם
אבל מצד שני, זה קצת עצוב שכל חיי עד היום מסתכמים בבכי ושבירת כלים, ואז עוד יומיים של אופטימיות
ואז שוב שבירה, ואז שוב לאמץ כל חלק בגוף בשביל להסתכל קדימה ולא לוותר
המטרות שלי בחיים, הולכות ונעלמות לאט לאט בין כל הנפילות וכל הנסיונות האלה שלא נותנים לי להתקדם הלאה, לחיות, לתפקד
אני לא נקייה מבפנים אף פעם, גם בימים טובים כואב לי בחזה, כאב נפשי שהופך לפיזי
אני מעריכה את הימים הטובים, מעריכה את היכולת שלי להתרומם מהרצפה
אבל אני רוצה להתחיל לחיות. בלי להרגיש את המועקה הזו.
אני רוצה להתמודד עם הקשיים של הבחוץ, רוצה לטעות, ללמוד, ולעבוד קשה
אבל להתמודד עם הקשיים שבפנים זה לא מאפשר לי את זה, לא מסוגלת להתמודד עם הכול במקביל ואז קורסת.
אני פשוט מתארת לעצמי כמה טוב היה לי אם הייתי יכולה לתפקד כמו כולם בלי המועקה בלב ולחיות את החיים.
תגובות
