נרקומנים - במרדף אחר עוד מנת דופמין,

בין אם זה שוקולד, חווית פעם ראשונה, מין,

בשביל עוד מנה - הם יעשו דברים שלעיתים קשה להאמין.

כשהבחירה היא בין האוכל הבריא שרווי בויטמין,

לבין הג'אנק עם עוד מנת דופמין - כל כך זמין,

מה הפלא שזה מה שהוא מזמין?

ופתאום כל כך קל להשמין.

"מגיע לך עוד מנת דופמין - הרי שרדת כמה שעות של מחשבות שליליות",

אתה משכנע את עצמך - וצורך עוד כמה מנות טריות.

וככל שאתה מותש נפשית - אין לך כוח להתמודד עם הצורך שהפך לנרקומניות,

"בשביל אחרים זה נחשב למותרות - בשבילך הכרחיות,

זה להיות או לא להיות,

כי הרי בלעדי זה - איך תוכל לחיות?"

תירוץ שמתיימר להיות פרגמטיות - להתמודד עם הסיטואציה במעשיות,

אך נועד להסיר אחריות - לגרום לך לחיות עם ההתמכרות ביתר נוחיות.

ברמה כזו או אחרת - כולנו מכורים,

סוכרים, ניקוטין, אלכוהול, לייקים, סרטים, כדורים.

הנטיה להתמכרות גוברת - ככל שהאדם מלא יותר ביסורים,

לכל מה שיגרום לו לשכוח מהכאב לרגעים קצרים - או ימתיק רגעים מרים.

ולכן נוירוטים צריכים להיות יותר זהירים,

וזה קצת פרדוקסלי - שדווקא להם פסיכיאטרים נותנים חומרים ממכרים.

במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,

מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?

מה עושים כשהדרך למנוע כאב - הופכת לעוד מקור סבל?

הכאב כובל - תחושת אין מוצא לעיתים מובילה לחבל,

קשר שגורם לאיבוד קשר עם עולם ההבל - ומותיר את המשפחה באבל.