פרשת פנחס - שכם, זימרי ורבי עקיבא.
אֵיךְ שְׁכֶם וְזִמְרִי – קְשׁוּרִים לְרַבִּי עֲקִיבָא?
וְכֵיצַד הֲבָנָה נְכוֹנָה – שֶׁל זְכוּת וְחוֹבָה,
נוֹתֶנֶת תִּקְוָה,
וּמְשַׁנָּה אֶת צוּרַת הַחֲשִׁיבָה וְהַפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה?
.
שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר – חָטַף אֶת דִּינָה,
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי – שִׁכְנְעוּ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת בְּרִית מִילָה,
וְאָז הָרְגוּ אוֹתוֹ – וְאֶת כֹּל תּוֹמְכָיו בַּמְּדִינָה.
.
שְׁכֶם – הָיָה אִישׁ חוֹמְרָנִי,
אַךְ בַּבְּרִית הוּא קִבֵּל שִׁדְרוּג רוּחָנִי.
אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהוּא הִגְשִׁים אוֹתוֹ – בַּמֵּמַד הַזְּמַנִּי,
הוּא נֶהֱרַג עַל יְדֵי שִׁמְעוֹן – בְּאֹפֶן קַטְלָנִי.
.
אָז הוּא הִתְגַּלְגֵּל – כְּזִמְרִי בֶּן סָלוּא,
הִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּהּ נִיצוֹצוֹתָיו יִתְעַלּוּ.
אַךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא וַאֲנָשָׁיו יִגָּאֲלוּ,
בְּתַפְקִידָם הֵם מָעֲלוּ.
בְּאֹפֶן שָׁגוּי הֵם פָּעֲלוּ,
וּבְמָקוֹם טָמֵא יוֹתֵר – אֶת הַנִּיצוֹצוֹת כָּלְאוּ.
.
שְׁכֶם וְזִמְרִי – חָטְאוּ בְּחֵטְא הַתַּאֲוָה,
וְקִבְּלוּ הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת – רַבִּי עֲקִיבָא.
הוּא הִתְקַלְקֵל עַל יְדֵי נְקֵבָה,
וְתֻקַּן עַל יְדֵי רָחֵל – שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתוֹ לַיְּשִׁיבָה.
.
הוּא קִלְקֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף נְשָׁמוֹת,
וְלָכֵן הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ – לַהֲפֹךְ אוֹתָן לְמֻשְׁלָמוֹת.
לָכֵן לֹא מַסְפִּיק – שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף תַּלְמִידִים,
כִּי הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן – אֶת כֹּל הַנִּיצוֹצוֹת הָאֲבוּדִים.
כְּזִמְרִי – הוּא מֵת עַל חִלּוּל הַשֵּׁם,
וּכְרַבִּי עֲקִיבָא – הוּא מֵת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.
הַכֹּל קָרָה – בְּהַנְהָגַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה,
וְרַק אָז נִשְׁמָתוֹ – סִיְּמָה כָּאן אֶת תַּפְקִידָהּ.
.
מִי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל חַיָּיו – יִשְׁאַל "צַדִּיק וְרַע לוֹ"?
אַךְ הוּא לֹא רוֹאֶה – אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ.
אִם הוּא הָיָה יוֹדֵעַ אֶת גִּלְגּוּלָיו,
כֹּל הַקֻּשְׁיוֹת – הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מֵעָלָיו.
.
לְכֻלָּנוּ יֵשׁ שְׁאֵלוֹת,
עַל קְשָׁיִים, נִסְיוֹנוֹת וּנְפִילוֹת.
אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהַנְּשָׁמוֹת מִתְּעָלוֹת,
וְאֶת הָאֱמֶת עֲלֵיהֶן – מְגַלּוֹת,
הַשְּׁאֵלוֹת מֵעַצְמָן – מִתְבַּטְּלוֹת.
.
וְאִם כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מַשִּׂיגִים,
שֶׁהַפְּגָמִים – הֵם רִשּׁוּמִים מֵחַיִּים קוֹדְמִים.
שֶׁהֵם אוֹתָנוּ אוֹטְמִים,
וְאֶת הַשֶּׁפַע הָאֵינְסוֹפִי – בּוֹלְמִים.
לֹא הָיִינוּ מוּכָנִים – 'לְשַׁלֵּם' כַּמָּה תַּשְׁלוּמִים,
כְּדֵי לִהְיוֹת 'כֵּלִים' מֻשְׁלָמִים,
וּלְקַבֵּל שֶׁפַע – שֶׁל אֵינְסוֹף יְקוּמִים?
תגובות
אינטרוספקטפובי
פירוש לשיר: פרשת פנחס – שכם, זימרי ורבי עקיבא.
.
השיר מתחיל בשאלה, כיצד קשורים שלושת הדמויות?
שכם בן חמור, זימרי בן סלוא ורבי עקיבא.
ולמה ההבנה על הקשר ביניהן גורמת לשינוי בצורת החשיבה וצורת תפיסת המציאות?
.
שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב, זה היה כמובן ללא הסכמתה ופגע בה מאוד.
אחיה, שמעון ולוי, כעסו מאוד.
אך פעלו בעורמה, הם אמרו לו שבגלל שהם עבריים הוא לא יכול להתחתן איתם, אלא אם כן שכם בן חמור ואנשיו יעשו ברית מילה.
שכם ו-24,000 תומכיו השתכנעו ועשו ברית מילה, ובעודם חלשים ביום השלישי, שמעון ולוי הרגו אותם.
.
הבעיה בכך היא ששכם ואנשיו קיבלו שידרוג רוחני, עברו תהליך של גרות.
באותה תקופה לעבריים הייתה מצווה שמינית נוספת על מצוות נוח, מצוות ברית מילה.
הם ביצעו את המצווה, אך לא הספיקו להגשים את ההתעלות הרוחנית שכרוכה בכך.
לכן הם התגלגלו בשבט שמעון, כי שמעון הוא זה שהרג אותם.
שכם בן חמור שהיה השליט, התגלגל כנשיא שבט שמעון.
ואלו שתמכו בו אז – תמכו בו גם בגלגול הבא.
.
הוא חטא עם דינה בגלל התאווה, ואז הוא קיבל את אותו ניסיון שוב.
(אגב לחטא היה מימד רוחני, דינה התגלגלה בכוזבי בת צור והוא רצה לתקן אותה)
זימרי חטא יחד עם תומכיו, מי שעצר את זה היה פנחס משבט לוי, וכך הוא עצר את המגיפה שהרגה בדיוק 24,000.
.
עכשיו לא רק שזימרי לא תיקן – הוא קילקל יותר.
והוא קיבל הזדמנות נוספת, כרבי עקיבא.
זימרי ושכם קילקלו בגלל הפיתוי שהגיע מנקבה, ורבי עקיבא תוקן על ידי נקבה, רחל.
כשאשתו של טרונוסרופוס ניסתה לפתות את רבי עקיבא – הוא עמד בניסיון ובכך תיקן את זה שלא עמד בניסיון בגלגוליו הקודמים.
כשהשכן שאל את רחל על כך שמחכה לרבי עקיבא 12 שנה, היא אמרה לו שהיא מעדיפה שרבי עקיבא יילך ללמוד עוד 12 שנה.
למה?
כי כל שנה היה מתקן אלף תלמידים.
והוא הרי צריך לתקן 24,000 כי הוא קילקל 24,000 נשמות.
.
בתור זימרי, הוא מת ביסורים על חילול השם.
מידה כנגד מידה, כדי שיוכל לתקן את זה, הוא צריך למות ביסורים על קידוש השם.
וכך אכן רבי עקיבא עשה.
ואמר שכל חייו חיכה לכך, מדוע?
כי הוא הגיע להשגה שהוא יודע מה הוא צריך לתקן, והוא ידע שכדי לתקן את זה בשלמות הוא צריך למות על קידוש השם, לכן כל חייו חיכה לכך.
כי אם הוא לא ימות על קידוש השם – סימן שלא תיקן בשלמות.
ולכן שמח רבי עקיבא שהוא מת בצורה כזו.
מי יכול לשמוח ביסורים?
רק מי שיודע שהיסורים של הניתוח ירפאו אותו.
.
כולנו מוכנים לחוות מעט סבל כדי לחוות הרבה עונג.
לדוגמה, אם היינו יודעים שיש מאכל קצת חמוץ שמי שאוכל אותו – יש לו בריאות 80 שנה.
מי לא היה אוכל אותו?
אבל זה חמוץ!!
אז מה אם זה חמוץ? היחס בין התועלת לקצת סבל שזה גורם, עצום.
ולכן אנחנו מוכנים לסבול לרגע את החמיצות כדי לזכות לבריאות.
כך גם מי שמשיג את חיי הנצח, מי שמבין שהעולם הזמני הזה יסתיים, זה רק קצת חמיצות שתעבור מהר, ואחריה יש נצח של עונג.
.
מי שיקרא על חייו של רבי עקיבא בלי ההבנה של גלגוליו, יהיו לו מלא קושיות, אך ברגע שהוא מבין מה רבי עקיבא בא לתקן – הכל מובן.
כך גם כל אחד ואחד מאיתנו, כולנו חווים סבל מסוים, ניסיונות מסויימים, ואנו לא מבינים למה.
זה מתסכל ממש לפעמים כי זה נראה כמו חוסר צדק משווע.
אני עושה כל כך הרבה טוב – אז למה רע לי?
אלא שאם האדם היה יודע את כל גלגוליו, את כל מה שהוא באמת עשה, את כל מה שהוא צריך לתקן כדי שהוא יוכל לקבל שפע אינסופי, הוא היה מוכן לסבול כל חייו בעולם הזה, העיקר שהוא יתקן את הקלקול ויגיע מתוקן לחיי הנצח.
.
שנזכה כולנו לתקן את עצמנו ללא יסורים כלל בעזרת השם,
שבת שלום עם ישראל!