אני מרגיש שאני מתמודד לבד, כן לבד לבד. גם אם אני יספר למישהו, עדיין אני מרגיש שאני לבד, כי הבעיה נשארת שלי וזו הרגשה שהיא לא נכונה, נכון שהבעיה נשארת שלי, אבל האנשים כן עוזרים לי, ואפילו ששומעים אותי זה כבר עוזר, נכון שזה לא פותר את כל הבעיה, אבל זה עושה טוב והקלה, וזה גם משהו החפץ חיים אומר שפעם היתה אשה שהיה לה סל של תפוחים למכירה, ובא אדם והפיל לה את הסל ונפלו כל התפוחים לארץ, והיא התחילה לצעוק תראו מה הוא עשה לי וכו', ובנתיים אנשים לקחו תפוחים ואכלו להנאתם. בא אדם חכם ואמר לה, מה את צועקת את לא רואה שלוקחים לך את התפוחים, תזדרזי להרים גם מה שבכוחך מה שבכל זאת נשאר, שיהיה לך... גם קצת זה משהו

כשאני צריך לעשות משהו, ואני מצליח לעשות אותו בזמן, הוא פשוט לא שווה, חסר ערך וכו' וזה לא נכון, כמובן שעדיף לעשות בזמן, אבל גם מאוחר זה טוב גיסי נתן לי לעשות עבודה לפני ראש השנה... ומכיון שלא גמרתי לו בזמן, איחרתי לו עד עכשיו... ואשתי אמרה לי אתמול שיש לו יום הולדת, ואני ישמח אותו ויגמור לו, השתדלתי, ולא גמרתי ולא התקשרתי להגיד לו מזל טוב... היום התקשרתי ואמרתי לו שגמרתי, ואמרתי לו מזל טוב שאתמול נולדת וכו', והוא אמר זה לא אתמול, היום יש לי יום הולדת... בקשתי סליחה על כל האיחור, ושמחנו ביחד. וראיתי שוב שגם מאוחר זה שווה

נראה לי, שההבדל המהותי ביני שבדקתי כל הזמן איך אני מרגיש, ואם טוב לי וכו', לבין אדם רגיל, שמתנהג רגיל ובריא. משל, בעל הבית הביא מכוניות שונות לפועלים שלו, כדי שכל אחד ינסע ליעד מסוים שנקבע לו, כל אחד נכנס למכונית והתחיל לנסוע ליעד. ואני היה מרגיש לי שהמכונית לא הכי טובה, במקום לנסוע התחלתי לבדוק את המכונית, את הגלגלים, את הריפוד, איך הכסאות מתכווננות, התחלתי לנקות אותו מבפנים ומבחוץ על אף שהיה נקי. לבדוק שמן ומים, לבדוק שיש מים בוישר, שהאורות דולקים ועוד. אחרי זמן מה, ראיתי שנשארתי לבד, כולם נסעו ואין לידי אף אחד, נכנסתי לדכאון והלכתי לישון... כשבא בעל הבית הוא שאל אותי למה לא נסעת? אמרתי לו מה שעשיתי, והוא אמר היית צריך לסמוך עלי, ולנסוע עם מה שנתתי לך... לא נורא, עכשיו תתחיל לנסוע ואני יעזור לך... צריך לעשות דברים טובים, בלי לבדוק הרבה מה אני מרגיש, כי המכונית שקבלתי מצוינת, גם אם היא לא נראית לי כל כך, לסמוך על בעל הבית... גם קצת זה מצוין. גם שזה באיחור, אף פעם לא מאוחר

גם קצת זה חשוב מאוד לפני כשלוש שנים נסעתי לבד להיות בשבת במירון, ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי התיידדתי מאוד מהר עם נערים נושרים שהיו שם, ובשבת בצהרים ירדנו להרים, הם הראו לי את המקום שסידרו לעצמם לישון שם אחד מהם הוציא סיגריה בשבת הדליק והחל לעשן, פעם הייתי צועק ספונטנית "שבת" ומרגיש שיש לידי גוי חס ושלום, כי כך ראיתי אצל נערי שוליים איפה שגדלתי... נגשתי לנער באהבה, ואמרתי לו אפשר לבקש ממך משהו? הוא שאל מה, שאכבה את הסיגריה? אמרתי לו לא, אלא שלא תגמור את הסיגריה, קצת לפני הסוף תפסיק שיהיה לך קצת פחות עבירה, וגם אל תכבה אותה כי לכבות אש אסור בשבת, אלא תניח בנחת על הארץ. הוא הסכים בשמחה, וכך עשה. אין כמונו בכל העולם אפילו שיש לנו יצר הרע... לא סתם השם יתברך בחר דוקא בעם ישראל עם סגולה, שלא עוזבים ולא נעזוב אותו לעולמים. והוא הבטיח לנו "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"