בצהרי יום שרבי אפוף אבק מדברי
נטעו יתדותיו של אוהל הקרקס.
על מפתן אוהל הקרקס ניצבו כשהם זקופים אריה ולביאה.

אומרים שמכוננים חוקים במטרה ברורה להפר אותם
אלא שכאן הופרו החוקים עוד בטרם נחקקו.
5 דקות הפכו ל 90
עוד בטרם החל המופע.

מי שמכיר התנהלותם של אריות יודע שללא קהל הם לא יצאו לרחבה
אלא שהפעם, יציע שומם של צופים לא שיחק לאריות מגבלה.
הם נגשו גאים לרחבה. זקפו מבט.

בפינת הקרקס לחומו של דל, לוהט ובמינון טעמים משתנה
הוצבה לולאת האש הבוערת והשניים החלו לעבוד דרכה.

להבת האש לא הסגירה את שמתחולל מבפנים.
כמצופה מהכפיר הקרינו שלוה. יכלו לאש הזו ולעיתים גם ליותר

ככל שנצברו הסבבים הועלה רף הלולאה שהציבו לעצמם.

האש לא היוותה מגבלה וגם לא הגובה.
המון מתחת לפני השטח ומעט מעל פניו.

הקלפים נטרפו! אבל לא נרטבו.
ביום ההוא 90 דקות אחרי חצות היום נוסחה טיוטה ראשונה .

קראתי אותה והגשתי לחתימה.
5.5.09