חולם בהקיץ

שוליים

14/03/21 13:56

230 צפיות

היום התחלף השעון בקנדה לשעון קיץ, בדרך כלל זה משמח אותי, התחושה הזו שהעולם ניצח עוד חורף, שיש עוד שעת אור לכוחותנו. כרגע אני לא בטוח באיזה כוחות אני ואם השעה הנוספת הזו ביום לטובתי או לרעתי אז השנה אני בוחר להיות אדיש ככל האפשר לחילוף הזה (חוץ מזה שמינוס שש בחוץ אז על מי אתם עובדים)

אחרי שבועיים שבהם במקרה הטוב ישנתי שלוש שעות בלילה הפסיכיאטרית הכפילה לי את המינון של מייצב מצב הרוח, וזה עובד כמו קסם (או כישוף). הפילטר שגרם לי לראות את כל הצבעים בנאון זוהר נעלם לו לאט לאט, והצבעים החיוורים מצליחים להשתחל חזרה פנימה. וכל לילה עוד שעת שינה מתווספת. אני עוד לא במקום שאני יכול להגיד שנעים לי לראות מאניה דועכת לה אל מותה, בכל בוקר שאני מגלה שהגוף הזה שלי זקוק לעוד שעת שינה הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לצרוח אל הפסיכיאטרית שלי בכל הכוח, "רוצחת מאניות ארורה", צרחה כל כך חזקה שתגיע מהמיטה שלי לקליניקה שלה ותרעיד לה את כל התעודות על הקיר.

אבל בכל זאת המאניה עברה בשלום וגם היציאה ממנה עוברת בינתיים יחסית בשלום אז אנסה להנות מהוורוד החיוור, חיוור הזה.

בשבוע שעבר הזמרת שאני עובד איתה והפכה לחברה קרובה (פורטוגלית שברירית עם קול ולב של מלאך) שאלה אם היא יכולה להגיד לי משהו וכשעניתי שכן, היא כתבה שהיא חושדת שאני במאניה ולא מודע לזה, ההודעות שלי מאוד ארוכות, אני מבזבז יותר כסף על האלבום ולפי השעות שאני שולח הודעות נראה שאני לא ישן בכלל. הערכתי את העובדה שהיא דואגת ומרגישה מספיק בנוח לכתוב לי את זה ועדין משהו בהודעה הזו גרם לי להרגיש כמו ליצן בקרקס.

אין לי בעיה לנפנף ולצעוק את הבעיות הנפשיות שלי אבל ברגע שאני שומע הד שמשקף לי אותם חזרה אני נחרד. אני מנפנף בהן כי כל מה שאני אוהב לשמוע בחזרה זה "אתה?! משוגע?! אין סיכוי!" או "זה בלתי נתפס שאתה נראה כל כך שפוי עם כל השק הזה על הגב", אבל אם מישהו חורג מהתסריט הזה ומהנהן בהסכמה או אומר שהוא שם לב, עולמי חרב עליי.

אני כל הזמן מספר לעצמי שאני חי בשוליים רק כי אני מאוד אוהב אותם, ואני באמת קצת אוהב אותם אבל אני בעיקר בשוליים כי הנפש המתוסבכת שלי גרמה לזה שלא יהיה לי אף כלי לשרוד איתו במרכז ועד שאני לא אכיר בעובדה הזו אני לא אצליח לרצות או להבין שאני באמת צריך שיקום. בכל התהליך הטיפולי הזה אני עדין רק ילד שרוצה לעשות וי על שעורי הבית ושיעזבו אותו בשקט.

אז הנה זה בא-

אני בשוליים כי אני צריך עזרה, כי לא הצלחתי אחרת עד עכשיו ובגלל שיש לי מלא עבודה עצמית לעשות. וכל חלק במשפט הארוך הזה עושה לי בחילה.

אבל זו כנראה בחילה שאסור לי לברוח ממנה.

מקווה שהשנה כולנו נצליח להעביר את הלבבות לשעון קיץ 3>

תגובות

יאיר - ערן

14/03/21 14:18

היי, אני חושב שאני מצליח איכשהו את התחושה הזו שפתאם דברים שהם רק שלך פתאם נראים לאנשים שלא "אמורים" לראות את זה. כמובן שזה קורה לרובנו בארועים הרבה פחות רועשים ובלי משמעות כמאניה שתוקפת אותך ( חייב להודות שאין לי מושג איך ההרגשה למרות שאתה כן מצליח לתאר את זה בצורה הכי מדוויקת שאני נחשפתי אליה - ועדיין לכל אחד יש מיקרו מאניות ומיקרו דיפרסיות שנחשבות "בסדר" ). ההבנה שמשהו שהוא אמור להיות רק שלך בעולם הפנימי שלך פתאם מחלחל לו במין תינור תולעת שכזה, לעולם החיצוני בהחלט יכול לזעזע. וחוץ מזה - מינוס 6 ? דיייי זה כבר מרץ הלוווו אביב הגיע גם לכם מגיע קצת - אני רכבתי בסופש במכתש רמון ובהרי אילת ונשרפתי כהוגן. לבבות בחזרה מהארץ הקטנה והרועשת :heart:

running UP that Hill

14/03/21 15:41

זה נכון מאוד, אני תמיד מופתע לגלות כמה אני שקוף גם כשאני לא מוציא מילה, אנחנו מעבירים מידע על עצמנו בכל כך הרבה ערוצים שהם לא רק מילים, מבט, מימיקה פעולות וכו' והם כולם קרקע פורייה לאינסוף צינורות תולעת כאלה. (כמו הסצנה המופלאה בסיום של פסיכו שהוא יושב מאופק בכיסא ובטוח שהוא נראה השפוי בעולם) נשמע תענוג, חוץ מהחלק של הלהישרף :) :heart:

רוני -ער"ן

14/03/21 21:21

שלום גם לך אנחנו כולנו מספרים לעצמינו סיפורים שנוכל לחיות עם עצמנו בשלום ,כולנו. ההכחשות הקטנות האלה עוזרות לנו לצלוח את היום ואפילו לצלוח משימות אני זוכר ששמעתי הרצאה של אריק זאבי שסיפר על חבר בן 30 פלוס קצין קרבי שרץ את מרתון ניו יורק ובק"מ ה32 ניתקל ב"קיר" המחסום הפסיכולוגי הזה של רצים ..והנה לידו שכם אל שכם הוא שם לב שרץ זקן בן 70 פלוס והוא מייד אומר לעצמו אין מצב שזה עובר אותי והוא ממשיך והזקן איתו...בסוף סיים הזקן ניגש אליו ואומר לו תודה..תודה על זה שהאטת ורצת לידי לתמוך בי זה מה שעזר לי לסיים... :teeth: אז הקצין סיפר לעצמו סיפור של אין מצב שזקן יכול ואני לא וסיים והשני סיפר ביפור על עידוד תוצאה שניהם עמדו:) מספר לך כל זה ,שאולי פשוט עכשיו תשנה את הסיפור שלך על השוליים שוב האמיתי לכזה של אומץ בהכרה (וזה נכון)ואתה במסע שלך ואולי אפילו "תהנה" מהעבודה הקשה איזה כיף:)) אני צוחק כמובן,מבין שזה קשה,אתה פשוט מעורר השראה בהתמודדות האמיצה שלך הרבה יותר מאשר אדם שרץ מרתון וגומר אותו תוך כמה שעות מאתגרים וזהו,אז ריספקט לאומץ איש יקר :tmbsup::heart:

running UP that Hill

15/03/21 2:10

איכשהו אני תמיד מאמין לסיפורים של אחרים לעצמם, אבל זו תזכורת מאוד מכונה, והסיפור מקסים, גורם לפעמון בראש לצלצל:) יאיר, הצחיק אותי הסיפור על אברום בורג:teeth: תודה לשניכם על הפרופורציות ועל זה שאתם הופכים את המסע הזה להרבה יותר נעים:heart:

יאיר - ערן

14/03/21 21:35

ספור נהדר רוני ואם אנחנו בעסקי מרתונים אז אברום בורג שלנו הוא (היה ) אצן מרתון חובב אבל גם היה לו טור קבוע ב"שוונג" ( אתר ספורט ידוע ) והוא טען שהוא אצן הרבה יותר טוב מהיילה גברסילאסי ( בזמנו אלוף העולם ) שהרי היילה רץ את המרתון רק בשעתיים וקצת ואילו הוא, אברום שלנו, "סובל" במרוץ למשך כ-4 שעות. בואו נסכים שמן הסתם אברום בורג יודע לכתוב הרבה יותר טוב מרוב אצני המרתון ( למעט מורקאמי )