זבל של אדם אחד - הוא לפעמים אוצר בשביל אדם אחר,
אדם מבין את זה באמת רק כאשר את ה'זבל' שלו - הוא נותן או מוכר.
מותרות נוחות - הופכות להיות הרגל ממכר,
אני לא מכור - כמו הרבה מכורים אתה לעצמך משקר.
סם הנוחות - הוא סם משכר,
אתה משלם עליו הרבה - אך לא שם לב כמה אתה אותו מייקר.
כמו תרנגול סביב אוכל בלול - אתה סביבו מכרכר,
משקר לעצמך שאתה לא מכור - אתה פשוט בוחר,
איך לחיות בלעדי סם הנוחות? - אתה כבר לא זוכר.
.
לארוחות, להנחות, לשירות לקוחות,
לקבל הרבה הטבות - רק בגלל שיש לך אזרחות.
לבטיחות, לכדורים ולמשחות, לכוחות,
ליכולת לדחות - לקבל הכל מהר בלי צורך כמעט לחכות,
מוצרים באיכות - למטלות שנמרחות ונמשכות.
במחשבה קצרה אפשר למצוא מאות דוגמאות לכך שאנו מכורים לנוחות,
ההבדל היחיד הוא - מי יותר ומי פחות.
.
אולי אם הוא לא היה לוקח את כל הדברים שיש לו - כמובן מאליו,
הוא היה חש הרבה יותר טוב ומודה לאל - שכמובן מעליו.
.
במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
היום אפילו לאדם פשוט - יש מוצרי נוחות שלא היה פעם אפילו למלכי ממלכות,
אז למה למרות זאת יש יותר דיכאוניים - ולא פחות?
האם זו הוכחה לכך שהאושר יחסי ותלוי סביבה?
ואם כן, למה אנשים עדיין עסוקים בשידרוג מוצרי הנוחות - במקום לשדרג לסביבה יותר טובה?