תמיד תהיתי איך באדם שמפזר כל כך הרבה אהבה - כלפי עצמו, יש כזו איבה?

מהי הסיבה? - האם זו תוצאה של הסביבה?

האם בעלי סמכות - הם אלה שיצרו את הבאג בחשיבה?

ואולי פרפקציוניזם? - וכגובה הציפיות גובה האכזבה?

.

איך זה שמתלווה תחושה רעה - לפעולה טובה?

מהרצון למושלם? אך שום דבר לא מושלם - אז אין תקווה?

הרצון לשלמות - נובע מתאווה או גאווה?

קצת אירוני - איך שגאווה מסתתרת מאחורי ענווה,

ואולי ענווה - זו הדרך שלו לשלווה?

.

במקום זעם מצמית - הוא זקוק לחמלה עצמית,

מהי הדרך - את הכעס העצמי להמית?

ישנו פער תהומי, בין מציאות מסוייטת - למציאות חלומית,

וברקע נפש משוסעת שצורחת - מהי הדרך לשלווה פנימית?

.

במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,

מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?

.

האם הדרך היחידה להגיע לשלווה, זה האיזון בין מה שיש לך - למה שאתה רוצה?

או שיש אלטרנטיבה - לחיות בשלום עם כך שאינך מרוצה?