את הפרדוקס שבין לעמוד במרכז הבמה - ללחיות במסתרים, איך לעזאזל פותרים?
תחושות סותרות בין הרצון להיעלם - ללהראות לכל העולם,
בין הרצון להיות לבד - ללהוכיח לכולם.
בין העצלן, הגולם - לבין לחשוף את הפוטנציאל המגולם,
בין הרצון לעמוד מולם - להתבלט, לעלות הכי גבוה בסולם,
לבין חרדת במה - 'אתה לא מסוגל לדבר בפני כמה אנשים, קל וחומר אולם - אז בפני כל העולם?'
.
זהו הפרדוקס שבין תחושת היחודיות - לתחושת מוזרות,
הפער הקטן והמשמעותי בין יופי אקזוטי - למכוערות.
בין הרצון להיות בכותרות - למגורים הרחק מהציוויליזציה במערות,
בין הרצון להסתתר, לחיות בחושך - ללהיות זה שמופנים אליו כל האורות.
.
בחוסר יכולת לפתור את הפרדוקס - הוא בורח לסרטים, לספרים,
תחושת היחודיות פורצת גבולות - לכן קורצים יותר הדברים האסורים.
בין 'לא שואל אף אחד' - לנסות לחפש למעשיו אישורים,
בין הרצון למחוק את הגבולות - לקווים ברורים,
בין הרצון להשתייך לחברה מסויימת - להדגשת הפערים,
ובתהיה סופית, האם הפערים מתחדדים או מטושטשים - כשכולנו נקברים?
.
במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
את הפרדוקס שבין לעמוד במרכז הבמה - ללחיות במסתרים,
איך לעזאזל פותרים?