"איך זה שאתה ישן כל כך הרבה - ועדיין כל כך עייף?

החיים הם לא צחוק, תהיה רציני - ותפסיק כבר לכייף."

.

זה קצת אירוני להגיד מכייף - לאדם שכבר שכח מהו כיף.

הוא לוקח את החיים ברצינות - לעיתים הוא חושב שמצבו נובע מכך שמבטו רחב היקף.

במירוץ החיים, הוא רוצה להיות זה שמוביל למקום טוב יותר - לא זה שאת כולם עוקף.

החיים הם לא משחק, סכום אפס - הסיכום הסופי תלוי בך, אז מספיק עם פרדיגמת מותקף-תוקף.

.

והאמת היא שהשינה לא מספקת - כאשר היא רוויה בסיוטים,

זכרונות עבר משולבים בדמיונות - יוצרים ביחד סצנות שנראות כאילו נלקחו מסרטים.

לצופה מהצד זה אולי היה נחמד - אבל עבורו אלה חלומות ביעותים,
קרבות עם טרוריסטים, שבויים בכלא צבאי שממנו בורחים - 'נמלטים'.
בין אנשים שהוא נאלץ להרוג - ללצפות בקרובים אליו מתים.
בין עימותים פנימיים, קונפליקטים - למאבק עם אנשים לא מעטים.
פלא שהוא לא מלא אנרגיה - כאשר הוא מתעורר לצליל צרחות אנשים נשחטים?
.
הוא רוצה להסביר - אבל הם לא יבינו,
ולמען האמת - הוא לא בטוח שהוא רוצה שהם יבינו.
המחיר גבוה ל'הר הבית בידינו' - למאבק על זכויותינו,
את המחיר משלמים בריבית - אבותינו, אחינו, בנינו ונכדינו.
.
"העייפות בטח נובעת מחוסר ויטמינים או משהו" - הוא אומר ומסתובב, שבמבע הכאוב שעלה בעיניו הם לא יבחינו.
.
במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
אם עיקרון הרציפות - זה מה שמבדיל בין חלום למציאות,
במידה ויש חיי נצח - כל חיינו בעולם הזה הם בעצם חלום/סיוט?