כולם מבקשים סליחה מאחרים - אבל מה עם לבקש סליחה מעצמך?

חשבת אולי שהמחילה שאתה הכי זקוק לה - היא ממך?

למה אתה זוכר את כולם - ובכל זאת שוכח אותך?

אתה לא חושב שצריך להתנצל על 'גוף' שעוטה מסכת שמחה - כאשר הנשמה בוכה?

ואולי אין מה לצפות לאמפתיה עצמית - מנפש נכה.

.

והוא מנסה לסלוח - אם לא לעצמו אז לפחות לאחרים,

אבל זה קשה לסלוח - לאנשים שגרמו לו לכל כך הרבה יסורים.

והוא מנסה ללמד זכות - אולי הם לא הבינו שמעשיהם מכוערים ולא מוסריים,

ואולי הם סדיסטים - האם הוא במקומם היה מצליח לשלוט על היצרים?

אך זה כל כך קשה לסלוח - לאלה שלא ביקשו סליחה או הראו סימן שהם מצטערים,

וקשה שלא להיות מריר - כאשר בכל יום הוא אוכל בגללם מרורים.

​​​​אבל עד מתי ישמור איבה - עד מאה ועשרים?

טינה צריך לזרוק לזבל - לא לשמור בקופסאות שימורים.

.

במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,

מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?

.

איך כעסים שנצברו במשך שנים - בצורה חיובית משחררים?

והאם יש הבדל בין כעס על עצמך - לכעס על אחרים?