גיל הפרדוקסים. דווקא בגיל המבוגר, מה שנקרא הקשישים, נראים כמאושרים יותר. חסרי דאגה ומרוצים בחלקם. יש פה פרדוקס גדול, שכן כולם שואפים להיות צעירים והמבוגרים הרי ידועים כמי שנפגעים מהגיל, בהיותם חלשים יותר ואפילו קצת חסרי אונים. אז מה השמחה הזאת להם? ובכן, יש פה עיקרון חשוב של החיים. עיקרון הפארדוקס, הדואליות של המציאות. המציאות שהיא היקום, שהיא הבריאה, שנוצרה בעצם וקיימת, בכוח הדואליות הזאת. יין ויאנג, שחור ולבן, טוב ורע, חזק וחלש, חם וקר. ניגודים שקיימים רק בזכות ההיפוכים שלהם. במציאות, הכול הרי מושלם, הבריאה מושלמת, אלוהים מושלם ואין חדש תחת השמש והכול הבל הבלים הכול הבל.

אבל בדיוק כמו שאיינשטיין גילה, שהכול יחסי, והתורה של ניוטון, שחשבו שהיא נותנת מענה לכל שאלה, התגלתה כחסרת אונים, בפיזיקה המודרנית. כך גם הניסיון, למצוא אמת מוחלטת, בלתי משתנה ויציבה, בחיים שלנו, נכשל שוב ושוב. החיים שלנו הם שינויים מתמידים, שגורמים לקיום שלנו להימשך. החיים הם מאבק אינסופי וסערות בלתי נפסקות. הפתגם אומר: שלווה ושקט יש רק בעולם הבא. זה העולם שבו הכול מושלם – אבל גם די משעמם. איך שאומרים:  אלוהים היה משועמם אז הוא ברא את העולם...

ברגע שהאדם מגיע לשלווה, למנוחה על זרי הדפנה, הוא גם עלול ליפול לתהום. הנפילה הגדולה של רבים וטובים, שבעקבותיה הם מחליטים לחזור בתשובה, להאמין בבורא עולם, לדעת שיש כוח גדול מהם, ולהפקיד את גורלם בידיו...

מי שלא מסוגל לראות, גם בבעיות שלו, הזדמנות לצמוח, עלול לדעוך ולשקוע בדיכאון. שכן כל כוונת הקיום שלנו, הוא להתפתח ולהתמודד עם קשיים, כדי שנוכל לחוות, בסופו של דבר, את הפלא הגדול של הבריאה. הבריאה שהקיום הגשמי שלנו בה, היא חלום בהקיץ, אשליה ותו לא.

אפשר להתפלא מהקשת בענן, עד אין קץ ואפשר לפסוח על התופעה המופלאה, בהסבר רציונלי – "אה כן, זה תופעה של שבר קרני אור". שכן כשנוצרה האמונה, נוצרה גם הספקנות – פארדוקסים וניגודים הם יסודות הקיום. בשביל זה, המאמינים בבריאה, לא שואלים שאלות ונראים כל כך תמימים (טיפשים!) בעיני הלא מאמינים.

בעצם עם הזדקנות הגוף, האדם עוסק יותר בפן הרוחני של החיים. הוא כבר לא רודף אחרי תענוגות החומר, כמו פעם. הוא חוזר אל המהות הפנימית שלו, ומסוגל להבין שהכול בחיים זה הבל הבלים. שהחיים הם אשליה, מן חלום מוזר, שאין בו אמת מוחלטת. אם כשהיה צעיר, האדם שאף להכיר את המגוון של העולם הזה, את כל סודותיו ופלאיו, הרי עתה הוא שואף לחזור למהות. הוא מחליף את הצורה במהות ואת הרצון, שהניא אותו ודחף אותו להרפתקאות חייו, באהבה. אהבה שבה כולנו אחד ואין אגו כלל.

יש פתגם נכון שאומר:  שנים רבות השתדלתי להיות חזק, עכשיו אני משתדל להיות מאושר...

ההתנסות שלאחר המוות. עם המוות של הגוף הגשמי, עוברות רגשותיו האנרגטיות שצבר בחייו, אל העולם שמעבר. שם הם ממשיכות להתקיים, בהתאם לעוצמה של המודעות שלהם. כך קורה שאנו נמצא נשמות, שבאות אלינו בסיאנסים, עם חוויות ארציות לכאורה. רק עם התפוררות האנרגיות האסטרליות הללו, בעולם הבא, יכולה הנשמה לעבור לשלב הבא, הגבוה יותר, שם יש אנרגיות טהורות ונעלות יותר.