קראתי על קשישה שהשתמשה במיטת סרגם, שמוסיפה בריאות, אבל צריכים לעשות בה שימוש יומיומי במשך כארבעים דקות.

עד יומה האחרון השתמשה הקשישה במיטת סרגם, נאמר בפוסט.

ואני תוהה: אם מדובר פה במיטת בריאות, איך זה מסתדר עם המוות? לכאורה המיטה נקשרת למיתה. אבל אז הבנתי: כל טרנד הבריאות הזה, בעצם, בעיקרו, נועד לשפר את איכות החיים ולא  סתם להאריך אותם. אם "משוגעי" בריאות, למיניהם, מקפידים על מנהגם הבריא, הרי הם מאילה יגיעו לגיל המופלג וגם אם לא יגיעו, אז בוודאי יראו צעירים יותר, מאשר היו נראים אילולא היו "משוגעים" כאלה.

מעניין לציין שהאושר קשור לבריאות. כל זמן שאדם מצליח להרגיש נחוץ, הוא מאמץ לעצמו אורח חיים בריא. הוא מפעיל את מערכת ההגנה שלגופו בצורה יעילה יותר. האדם אחראי לגורלו והבריאות שלו, תלויה ביכולתו להרגיש מאושר.

אבל מהו אושר? שאלה זאת נדונה בהרחבה אצל כל הפילוסופים, שכן האדם נראה, על פניו, כייצור שכל מטרתו להשיג אושר. כל פעולה שהוא עושה, לכאורה נועדה להשיג, בסופו של דבר, את המטרה הזאת. גם אם זה אומר לקחת על עצמו סבל, הכוונה של האדם, בסופו של דבר, שהסבל יביא תוצאות אשר יגרמו לו אושר. כנאמר: כי בזעת אפך תאכל לחם, וגם: יגעת מצאת!

אבל מעבר לשאלות הפילוסופיות הקיומיות האלו, הנוגעות לאושר, והתשובות המסובכות של הפילוסופים, יש אמת פשוטה. אמת בסיסית, אפילו אמת קיומית, אלוהית. האדם לא ימצא אושר, גם אם יתאמץ ויאגור אין סוף עושר. שכן אושר זקוק למהות ולא לכמות. על כן נאמר: אושר ויושר!

האושר לא יכול להתקיים ללא סבל. אם אדם יחובר למכונת אושר, הוא יעדיף להתנתק ממנה, בסוף. כי אי אפשר באמת להרגיש אושר אמיתי, בלי להיות חשוף לצד השני – לסבל! כל מה שבא בחינם, נראה לא מספק. המאמינים טוענים שאלוהים מחשל את האדם, באמצעות הצרות שהוא מביא על עצמו. כך הוא מחזק אותו והופך אותו ליצור טוב ונעלה יותר. והאלוהים והאדם אחד הם. כולנו אחד. אבל אנחנו זקוקים אחד לשני, כדי להכיר את עצמנו. בלי הזולת, לא נוכל באמת להתקדם. כנאמר: כל שהיה לי אבד, כל שנתתי שלי לעד...

לעשות עבודה טובה, זה חלק מהחוויה של האושר. למרות שהעבודה נתפסת בעיננו, כרעה הכרחית, הרי היא חלק מהותי מהנפש שלנו. אנחנו זקוקים לחברים, ואנחנו זקוקים גם לסיפוק מהעבודה.

היום, יותר מאשר אי פעם, האנשים מחפשים עבודה לא רק כדי להתפרנס, אלא גם כדי ליהנות. בנוסף, האווירה במקום העבודה, משפיעה מאוד על האדם. מקום עבודה שנותן הרגשה טובה, הוא מקום עבודה שמדברים אליך יפה, שמשבחים אותך על מאמציך ומעריכים אותך. כל אדם זקוק להרגיש שזקוקים לו, שהוא חשוב, וחלק מהחברה. זאת הסיבה שכל כך הרבה קשישים, סובלים מבעיות נפשיות. הם נפלטים ממעגל העבודה, ולא מוציאים תחליף בחיי חברה, או בחיי משפחה פוריים.

בספר "להיתקל באושר" כותב המחבר שמה שמבדיל בין האדם לחיה, זו האונה המצחית של המוח שלו, שנועדה למעשה, לחזות את העתיד, דבר שאין לשום חיה אפשרות לעשות.

מסתבר שהשליטה שלנו בעתיד, היא מקור האושר. שכן כולנו רוצים להשאיר את חותמנו על העולם ולהשפיע עליו.

אבל השליטה בעתיד היא אשליה, אנחנו אפילו טועים כשאנו מנסים לנבא מה נרגיש לגבי אירוע מסוים. מסתבר, שלרוב, כשהאירוע יתרחש, הרגשות שלנו כלפיו, יהיו שונות מאוד ממה שחשבנו...

אשליית השליטה שלנו היא כל כך חזקה, שאנו מדמיינים לעצמנו, שאנו שולטים אפילו בתוצאות משחק ספורטיבי שאנו צופים בו, ומעודדים את השחקנים, מתוך מחשבה שזה ישפיע... כך גם בהימורים, יש לנו הרגשה שאם אנו נזרוק את הקוביות, השליטה שלנו בתוצאה תהיה משמעותית...

התפקיד של האונה המצחית התגלה בדרך מקרה, בתאונה שאירעה לאדם, שמוט נפל על ראשו ופילח אותו מהקודקוד עד ללסת. האיש המשיך לתפקד כרגיל והרופאים הגיעו למסקנה שלאונה המצחית אין שום תפקיד. מחקרים נוספים גילו, שניתוק כירורגי של האונה המצחית משאר חלקי המוח, מצליח להרגיע חולי נפש, משתוללים, שעד אז נאלצו לכלוא ולכפות אותם. מאוחר יותר התגלה התפקיד שממלאה האונה המצחית, שהתפתחה הכי מאוחר אצל האדם.