היי יקרה 💫

ביטאת את התחושות שלך ככה שאני ממש מרגישה כמו קרובה אליך, מבינה, מצטערת בשבילך ומתחשק לי לחבק אותך.

כביכול יש לך כל כך הרבה, אבל כשאת זקוקה את לא מרגישה מסוגלת לשתף, לפנות, לקבל. ואז את לבד ומתמודדת בעצמך ועל זה כל הכבוד לך, על ההתמודדות. אבל מה שכואב הוא שחסר לך, שהיית רוצה להתמודד עם תמיכה ולא לבד.

זו הבחירה שלך לשתף, להיעזר או לא. טוב שכן יש לך אופציות. השאלה שאת יכולה לשאול את עצמך היא למה את בוחרת שלא לשתף, כאשר היית רוצה? האם זה לא שאת בוחרת לא לשתף אלא מרגישה קושי לשתף? ואם כן, אז למה בעצם?

💫💗

אנונימית יקרה

את כותבת על תחושה קשה מאד, תחושה של בסוף, את תמיד לבד. את מתבטאת כל כך יפה. וזו מתנה נהדרת. היכולת לשתף ככה ולפתוח את ליבך לקורא היא יכולת מיוחדת שהתברכת בה ואת יכולה להתגאות בה. אני חושבת שהיא גם עוזרת. את מצליחה להגדיר במדויק מה עוזר לך ומה פחות. זה ממש נפלא בעיני.

תוך כדי הכתיבה את גם מציינת הרבה נקודות אור בחייך.  חברים וחברה אחת ממש טובה. ומשפחה עוטפת ואפילו מטפלת שאת מרגישה שרוצה לעזור לך.

ונכון שבסוף, אחרי כל העזרות החיצונית, כל אחת מאיתנו יכולה לעזור בעיקר לעצמה. ולפעמים זו תחושה של לבד. אבל בלבד הזה יכול להיות הרבה כוח. את מציינת זאת בעצמך. בשיר הנפלא שכתבת. שאת מתרוממת לבד ונרגעת לבד. יש לך המון כוחות גם כשאת לבד.

חיבוק וחיזוק לכתיבתך הנפלאה.

שלום לך
כתבת מאוד יפה ונוגע.
המחשבה שעלתה לי ממה שכתבת,
זה שיש דואט כזה בחיים.

אפשר לשמוח שיש לנו חברים
אפשר להתעצב שמרגישים בודדים גם עם אנשים

אפשר להרגיש ריקנות כי שום דבר לא משנה
אפשר להרגיש שחרור כי שום דבר לא משנה

אפשר להרגיש מבודדת מלגור לבד
אפשר להרגיש הנאה ולחגוג שגרים לבד

אפשר להרגיש כאב ענק שהחיים כל כך קצרים,
ואפשר להרגיש הודיה גדולה ולהעריך את החיים בגלל שהם כל כך קצרים

וכל הרגשה היא בסדר, רק לזכור שהחיים והנקודת הסתכלות שלנו עליהם היא דינאמית

הבדידות תעלם ותחזור, לפעמים לא תרגישי אותה גם שתהי לבד, ולפעמים היא תהיה עם אנשים, וזה טבעי

את ממש בסדר.

כמה טוב שאת כותבת בכנות. זו תכונה חשובה לתהליך של קבלה, וריפוי.