האושר אינו ניתן להשגה, אבל אפשר לאמץ הרגלים, שיקדמו אותנו לקראתו. בדיוק כמו העצה להרגיש את זה, כדי שיהיה לך את זה. כלומר, אושר אינה מטרה שאפשר להשיג, כמו שנאמר: אין דרך אל האושר- האושר הוא הדרך. החוכמה היא להרגיש מאושרים, להתאמץ כדי להרגיש כך ולאט לאט, עם אימוץ הרגלי אושר, נרגיש את האושר. אם אדם שואל אתכם: מה נשמע, קשה לכם לענות. שכן הרגע הזה הוא כל מה שישנו. אנחנו חשופים כל הזמן לרגשות שונים, בלי קשר למטרות שהצבנו לעצמנו. גם אם נשיג את המטרות שלנו, עדיין האושר לא יחזיק מעמד מזמן מועט. שכן הרגע הזה הוא כל מה שישנו, ואנו צריכים כל הזמן להאבק, כדי להרגיש אושר.

כאמור השגת מטרות אינן מביאות אושר. אבל חשוב מאוד, שנתרכז במטרות טובות, מספקות, כאלו שיכולות להביא אושר. ובעיקר עזרה לזולת, להרגיש שאנו מועילים למישהו, שיש לנו ערך בעולם הזה.

ישנם טיפוסים שונים, התופסים את החיים בצורות שונות.

יש הדוחה סיפוקים בהווה, בשביל סיפוקים בעתיד. כזה הוא איש הקריירה, שמשקיע שנים בלימוד, אחרי זה בהתמחות בעבודה ולבסוף בהפיכת שותף לעסק. אדם זה כל חייו עובד קשה ומקווה שבסוף ישיג את האושר המיוחל ויוכל לנוח. אבל אינו מגיע לשם, גם אם השיג את כל מטרותיו. עדיין אינו מאושר. אדם זה חי את הקשיים ומתגבר עליהם ואז הוא מרגיש הקלה. האושר שלו הוא בעצם הקלה, אבל אושר זה אינו מחזיק מעמד זמן רב והוא מתפוגג. ושוב הוא זקוק לקשיים, כדי להתגבר על קשיים.

יש את הטיפוס ההפוך, זה שרוצה ליהנות מהרגע, ליהנות מהחיים ולא אכפת לו מהעתיד. כמו שמשל הנמלה והצרצר אלה שני הפכים.

אדם זה נהנה מהרגע וחושב שאם יקרע את החיים וידע ליהנות כהוגן, יהיה מאושר. מה רבה אכזבתו, כשהוא מגלה שהחיים הטובים, הם משעממים ונטולי משמעות. יכול להיות שבעיני אחרים הוא נחשב למי שגילה את אמריקה, למי שחי בגן עדן. אבל בהרגשתו הפנימית יש המון ריקנות, שמציקה לו ומונעת ממנו את האושר. את הסיפוק של התגברות על מכשולים.

יש את הטיפוס המיואש מהחיים. הוא כבר לא מאמין שמה שיעשה יעזור לו להיות מאושר. הוא חי בעבר.

הטיפוס האידיאלי, הוא זה שעצם הדרך אל המטרה, גורמת לו אושר וגם הגעתו אליה הופכת אותו למאושר.

הדמוקרטיה מתוך הספר.

כשהאדם עושה את מה שהוא רוצה לעשות ולא את מה שהוא מוכרח לעשות, הרי הוא מאושר. אז הוא עושה דברים, לא כדי להרוג את הזמן, אלא כדי לחיות את הזמן.

קודם כל עלינו לבחור את מה שאנו מסוגלים לעשות, אחר כך את מה שאנו רוצים לעשות, ואחרי זה את מה שאנו באמת באמת רוצים לעשות.

כלומר אי אפשר להתרכז רק במה שרוצים לעשות. פעמים רבות לרוצים, מתווסף האלמנט של מוכרחים, כורח המציאות. בדיוק כמו שלסיבות לדברים שאנו רוצים לעשות, מתלווים לפעמים, נוסף לסיפוק האמת הפנימית שלנו, גם סיפוק צרכים חיצוניים של דימוי עצמי ומעמד מכובד בחברה.

התחושה שאדם בחר לעצמו את מטרותיו מתוך חירות גמורה, היא תנאי מוקדם להשגת מטירות תואמות-אישיות. לפיכך ברור מדוע אנשים שחיים בארצות חופשיות בדרך כלל, מאושרים יותר מאנשים שחיים במשטרים מדכאים. ד"ר טל בן שחר, מתוך: "באושר ובאושר"

הרגשות הן הדלק שמניע אותנו.

משפט זה שמצאתי בספר של פסיכולוג ידוע, הוא לפי דעתי קריטי להבנת עצמנו. אנו טועים לחשוב שמה שחשוב זה עושר ואולי הנאה? אבל מה שחשוב באמת, המטבע הקובע, לפי דברי הפסיכולוג, זה האושר. ואת האושר אפשר להשיג בעזרת הרגשות ולא באמצעות השכל או אמצעים חומריים. אם נעשה את זה, זה יהיה כמו לנסות לייצר רובוט מאושר...

אז תנו לרגשות מקום של כבוד בחייכם. הרי בסופו של דבר, זה הכוח המניע, החזק ביותר, מאחורי כל דבר אחר. לא השכל האנליטי, החוכמה, אלא פשוט הרגשות. לא פעם אנו נמנעים מלעשות דברים, כי אנחנו חושבים, בשכל שלנו, שהם לא ראויים. אנו לא מבינים שרק אם נזרום עם הרגשות שלנו, ולא נחסום אותם, נוכל להיות מאושרים!