בצומת דרכים....
החלטה קשה.
חודשיים.... חודשיים שאני פה באישפוז.... בחדר המוגבר ... מי שהייתה בו תבין כמה זה לא פשוט ....
חודשיים עם זונדה שתקועה .... הגמילה ממנה איטית. וככל שאני נחספת לשיטה פה עם האכילה הרצון לצאת מפה מתגבר!!!!
נשאר קצת בקערה בלי כוונה דופקים אינשור,סיימת דקה אחרי הזמן שוב אינשור.....
והגירודים האלו... אוף!!! כל כך אדיוטי... לגרדדד את הכלים כאילו לא יודעת מה. .. חולה כמו המחלה!!!
כן. ... היו גם דברים שעזרו ... הרגלים של האו סי די שהשתנו , למדתי לגדל עור של פיל ולא להפגע מחיצים של אחיות , למדתי שלאכול זה בכל מצב ולא משנה מה. וגם למדתי והרגשתי שהעלייה במשקל עם כל הקושי מסדרת משהו בראש
ועכשיו...עכשיו אני רוצה לצאת מפה.
מתוך החודשיים כבר שלושה שבועות באותו המצב ...חצי הזנה בזונדה וחצי באוכל (בניתי לעצמי 3 ארוחות של אותם רכיבים בטוחים)
ועכשיו מרגישה שדיי
שאני מסוגלת לעמוד על תפריט.
מפחדת מאוד אבל מאמינה שעם מעטפת נכונה אוכל לעבור את זה בחוץ ביותר שפיות.
שבת שמינית פה... ואני מרגישה שמיציתי את היכולת לשהות פה. שלא רוצה לחכות עד שיואילו בטובם להעביר אותי לתפריט רגיל!!!
שאני יכולה לזה בבית. בלי לחץ מעונש ובלי הגבלת זמן ברמת הטירוף שמונעת ממני להתקדם
ברור שעם דיאטנית ופסיכולוגית!!!!
הלב חצוי.
פה שומרים עליי
בבית פחות בטוח.
מצד שני...אני בהזהרה פה....
. הדרך פה לא מתאימה לי והתחושות קשות
בבית אוכל להתקדם עם האכילה ולהרגיש שאני נלחמת בדרך יותר הגיונית ....
וגם יותר אמיתית...
פה אני סוג של רובוט.
הפחד מנהל אותי.....
מרגישה שעכשיו אני רוצה להתנהל מרצון..
לפני חודש עוד לא היה לי זכות לרצות ...
הכל היה שרוף.
עכשיו.... יוצר יציבה!!! מבינה את הקושי שיהיה בלעשות את זה בבית....
ובמקביל חווה פה כל כך התנגדות לדרך. ...
לכן אני חושבת שאת השלב פה סיימתי!!!
חודשיים של טיפול אינטנסיבי וכואב
חושבת שיש לי זכות כרגע לרצות להמשיך בדרך אחרת!!!
