לפני כחודש, בנפילה עם הקטנוע, שברתי חמש צלעות בצד שמאל.

אחרי ארבעה ימי אשפוז, שבהם בדקו נזקים, שחררו אותי, עם המלצה לעשות פיזיותרפיה דחוף. כידוע, התורים לפיזיותרפיה זה משהו מטורף לגמרי, אז לקח איזה שבוע עשרה ימים, עד שסדרו לי תור. בסוף הפיזיותרפיסטית נתנה לי סדרה של תרגילים לעשות בבית.

בינתיים, תוך כמה ימים, מצאתי באינטרנט מטפל טבעי, שטען שמטפל בכאבים כתוצאה מהשבר. אני סבלתי מכאבים לא חזקים במיוחד, אבל לא יכולתי לשכב, ובעיקר לא יכולתי לקום משכיבה. הייתי ישן בישיבה על כורסה. משך היום הייתי נרדם כך, פעמים רבות. אבל תמיד כשרציתי לקום, זה היה כרוך בכאבים, עד שהצלחתי להתרומם ואז כן יכולתי להתהלך בלי כאבים. מבחינת ההליכה, גיליתי שאני יכול לצאת מהבית וללכת אפילו מרחק די גדול, יחסית...

דבר מוזר קרה לי עם המטפל שמצאתי באינטרנט. הלכתי אליו כעבור יותר משלוש שבועות אחרי התאונה ואחרי שעברתי סדרת תרגילי פיזיותרפיה שנייה.

המטפל לא נראה מוצלח. קודם כל טען שאסור היה לי לעשות תרגילים, עד שהמקום לא יתרפא לבד. שם לי כמה מחטים לחצי שעה ובסוף כמה מדבקות על הצלעות, שטען שעתידות לזרז את ריפוי השבר.

לא הייתי מרוצה ממנו. אבל, מצד שני, איך שאומרים: הניתוח הצליח והרופא מת, יש פה פרדוקס מגוחך. אחרי הביקור אצלו, המצב שלי השתפר בהרבה וסוף סוף אני יכול לשכב ולקום! נראה לי שפסק הדין שלי, בעניין המטפל, הושפע בעיקר, מהעינויים שעברתי בדרך להגיע אליו מראשון לציון, (הוא נמצא בתל אביב) שגרמו לי להחליט שאני לא חוזר אליו יותר. אם זה לא הטיפול שלו, שעשה את השינוי הגדול, אז אולי זה תרגילים שקבלתי בפיזיותרפיה ועשיתי אותם כל יום פעמיים...

ואולי אפשר ליישם פה את המשפט שאמרתי בזמנו לחבר שהתייעץ אתי, איזה טיפול לעשות נגד התקררות ושיעול: אני מפעיל את כל התותחים, כדי להבריא ולא אכפת לי מה בסוף, היה הדבר שהבריא אותי...

בנוסף אולי, נהגתי בחוכמה כשלא שאלתי את הרופאים, כמה זמן ייקח לי הריפוי. כי יכול להיות שיש פה אלמנט פסיכולוגי, שהיה עלול (במקרה שהיו נוקבים בתקופת זמן ארוכה) להשפיע לרעה על התקדמות הריפוי, שהיה, ככל שהיה ידוע לי, אמור לקרות מעצמו, כי במקרה של שבר בצלעות, אומרים שאין הרבה מה לעשות...