הרגשתי צורך לשלוח את הפוסט הז שוב....
בשבילך!!!
ויש רגעים שאת מעדיפה למות
לא מסוגלת יותר ,איבדת שפיות....
מרגישה כמו רוח רפאים מרחפת
המחלה הסתערה עלייך כחיה טורפת
ואת איבדת תקווה שתצליחי להחלים
כבר לא מאמינה שיש חיים .
נמצאת בתוך בור שחור
בלי יכולת לראות את האור
נעלמת
נאבדת
מתפוגגת
מוותרת ...
ואני פה רוצה לצרוח לך חזק באזניים
אחותי, בבקשה אל תרימי ידיים!!!
הייתי שם ... בתוך עולם של סיוטים
כבר לא האמנתי שיש חיים ....
כמעט ונכנעתי ...כבר לא היתה בי אמונה
וומתוך הייאוש החלטתי לתת עוד הזדמנות אחרונה....
וזה קרה אחותי ! בחרתי לצאת מבור תחתית
זה לא היה קל ...זו היתה מלחמה כל כך אכזרית
בכיתי
שאגתי
התחרפנתי
אבל כל פעם מחדש בחרתי!
בחרתי להעזר באלו שמושיטים יד
בחרתי לקבל את העובדה שאני לא יכולה לבד
בחרתי להשמע לחוקים
בחרתי להכנע לעונשים
ובדם ודמעות בחרתי בחיים !!!!
הגעתי למשקל תקין והגוף פתאום חזק
המח מתחיל לשחזר את כל מה שנמחק
הנפש במקום הרבה יותר טוב
הרוח שבתוכי חזרה לנשוב .
וזה קשה !! קשה ומייסר
לא פשוט בכלל על המחלה לוותר
ולפעמים אני גם בוכה לתוך השמיכה
לא מבינה למה בכלל אני ממשיכה...
אבל אז מגיע עוד יום
שבו יש לי כח לחיות את החלום .
לעשות
להיות
לחוות
לגלות!!!
לגלות שמעבר להר
יש עולם כל כך מואר .
מלא באהבה , שמחה וחיוכים
מלא בעשייה ,נתינה וגם אתגרים
וזה שווה את זה אחותי!!! שווה בטרוף !!!
זו תחושה אדירה -כמו יכולת לעוף!!!
נכון , קשה כואב ולא קל
אבל אין בתוכי חרטה בכלל
בגיל 24 קיבלתי מחדש את החיים
מבטיחה לך אחותי שהם שווים.
שווים כל רגע של קושי דמעה וכאב
שווה לקבל בחזרה את פעימות הלב!!!
