נגעתי במוות בקצות האצבעות

השלמתי עם הכאב התרגלתי לדמעות

כמו מכורה, ידעתי שאני נופלת

אבל כבר הייתי עמוק בתוך המערבולת

ומעומק השפל , בשיא התחתית

הבנתי שהגיע הרגע להחליט

To be or not to be- זו בחירה

החיים הם לא אמצעי אלה מטרה

ובחרתי לנסות , להלחם כדי לחיות

בכיתי ליטרים של דמעות

נפלתי , קמתי , התנפצתי

וכל פעם מחדש בחרתי

להמשיך לרוץ ולא לעצור

להאמין שבסוף הדרך אגלה את האור

טיפסתי ונפצעתי ולרגעים קרסתי

אבל בסוף הגעתי!!!!

ומראש הגבעה ראיתי עולם

שאפילו לא ידעתי שקיים

גיליתי חיוך , צחוק ואהבה

גיליתי געגוע , תשוקה ותקווה

וכל יום מחדש מתרגשת כמו ילדונת

חווה את החיים מזווית מחודשת

אבל...

יש רגעים יותר מורכבים

של אובדן , דחייה , כאב

כעס על מישהו שניפץ לי את הלב

ואז זה שורף , הגוף בוער

אני רוצה לברוח למקום אחר

להכנס לחדר ,לנעול ולא לפתוח

כי כואב לי ונגמר כבר הכח

יום , יומיים ונזכרת...

שבחרתי לחיות

נשבעתי להיות

הבטחתי לא להשבר

בדם חתמתי שלא אוותר

שאחיה את החיים

שכלום לא ייקח לי את החיוך מהפנים

ואני אוספת את הרסיסים

נפצעת מהשברים

אבל מרכיבה את עצמי לחזקה הרבה יותר

יודעת שיש בי כוחות שאין לאף אחד אחר !