פרשת נשא - יחודיות הכוונות.
לָמָּה הַתּוֹרָה פֵּרְטָה – אֶת קֹרְבָּנוֹת הַנְּשִׂיאִים,
אִם אֶת אוֹתוֹ קֻרְבַּן – הֵם מְבִיאִים?
מָה הַתּוֹרָה רוֹצָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ בְּזֶה,
עַל פְּעֻלּוֹת – בָּעוֹלָם הַזֶּה?
.
אֶלָּא שֶׁגַּם אִם שׁוּם דָּבָר בַּפְּעֻלָּה – לֹא הִשְׁתַּנָּה,
הָיָה שֹׁנִי גָּדוֹל – בַּכַּוָּנָה.
הָרִאשׁוֹן כִּוֵּן מַלְכוּת הַשֵּׁנִי לְחֶסֶד וְהַשְּׁלִישִׁי לְבִּינָה,
וְהַתּוֹרָה מוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְמַסְקָנָה,
שֶׁהַכַּוָּנָה אוּלַי שְׁקוּפָה וְחַסְרַת אַבְחָנָה,
אַךְ מַשְׁמָעוּת רַבָּה – בָּהּ טְמוּנָה.
.
גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ אֲחִידוּת בָּעֲשִׂיָּה הַחִיצוֹנִית,
יֵשׁ הֶבְדֵּל גָּדוֹל – בַּכַּוָּנָה הַפְּנִימִית.
הַכַּוָּנָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת – רוּחָנִית אוֹ גַּשְׁמִית,
אִישִׁית, מִשְׁפַּחְתִּית – לְאֻמִּית אוֹ כְּלָל עוֹלָמִית.
.
הַמַּעֲשֶׂה חָשׁוּב – אַךְ הַכַּוָּנָה הִיא הָעִקָּר,
בִּלְעָדֶיהָ – הַמַּעֲשֶׂה עָקָר.
אַךְ לֹא תָּמִיד – בְּמַרְאֶה זֶה נִכָּר,
בְּדִיּוּק כְּמוֹ – מֶלַח וְסֻכָּר.
.
הֵם דּוֹמִים מְאוֹד – בְּמִרְקָמָם וּבְצִבְעָם,
אַךְ שׁוֹנִים מְאוֹד – בְּרֶגַע שֶׁנִּטְעַם.
פּוֹלִיטִיקָאִים יְכוֹלִים לְחַרְטֵט אֶת הָעָם,
כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל כִּסְּאָם.
אַךְ הֵם לֹא יְכוֹלִים לְשַׁקֵּר אֶת בּוֹרְאָם,
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה טוֹב – הָאָדָם יִנְאַם.
.
הַבּוֹרֵא רוֹאֶה גַּם אֶת הַ'לֶּב',
אֶת מִי הָאָדָם בֶּאֱמֶת אוֹהֵב.
לְמָה הוּא תָּאֵב,
וּמָה גּוֹרֵם לוֹ – לְכֵּאֵב.
הַאִם בְּאָחֵרִים הוּא מִתְחַשֵּׁב?
אוֹ שֶׁהוּא מִתְלַבֵּשׁ כְּכֶבֶשׂ – אַךְ זְאֵב.
.
הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת – עַל יִחוּדִיּוֹת הַכַּוָּנוֹת,
גַּם כְּשֶׁהַפְּעֻלּוֹת – אֵינָן שׁוֹנוֹת.
הַכַּוָּנוֹת יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת מְגֻוָּנוֹת,
וְאָנוּ שׁוֹאֲפִים – שֶׁהֵן תִּהְיֶינָה עֶלְיוֹנוֹת.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי מִפָּרָשָׁתֵנוּ,
שֶׁיִּחוּדִיּוּתָהּ שֶׁל אִישִׁיּוּתֵנוּ,
מִתְגַּלָּה – בְּכַוָּנוֹתֵינוּ?
שֶׁגַּם כְּשֶׁיֵּשׁ אֲחִידוּת – בְּמַעֲשֵׂינוּ,
אָנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר – עַל יִחוּדִיּוּתֵנוּ.
וְאִם רַק נְמַמֵּשׁ זֹאת בִּפְעֻלּוֹתֵינוּ וּתְפִלּוֹתֵינוּ,
וּנְמַמֵּשׁ אֶת מְלוֹא פּוֹטֶנְצְיָאל נִשְׁמָתֵנוּ,
תַּגִּיעַ בִּמְהִירוּת – גְּאֻלָּתֵנוּ.
תגובות
אינטרוספקטפובי
פירוש השיר: פרשת נשא – יחודיות הכוונות.
.
השיר מתחיל בשאלה, למה התורה פירטה כל כך הרבה על קורבנות הנשיאים אם כולם הקריבו קורבן זהה?
הרי היא יכלה לסכם את זה בשורה אחת, "וכל הנשיאים הקריבו כך".
אז מדוע להאריך כל כך?
במיוחד כשיודעים שהתורה היא אלוקית ואין בה אות מיותרת.
.
אלא שטמון כאן סוד גדול שהתורה רוצה ללמד אותנו, שאומנם המעשים היו זהים, אך הכוונות היו שונות.
אנחנו רואים חלק מהמעשים שאחרים עושים, אך אנו לא יודעים מה היו כוונותיהם מאחורי הקלעים.
האם זה שתרם סכום משמעותי עשה את זה בכוונה טהורה או כדי לספר את זה אח"כ לחבריו כמה הוא אדם טוב?
לפעמים אנו יכולים לראות רמזים לכוונות, אך אנו לא יכולים לדעת אותן בעיקר כשהאדם מסתיר אותן היטב.
.
התורה מלמדת אותנו שלמרות שהכוונה לא נראית, היא העיקר.
שקבוצה שלמה יכולה לעשות את אותו מעשה, אך כל אחד מהם בדרגה אחרת לגמרי.
הכל תלוי – ברמת טוהר הכוונה.
אך יש עוד דבר שזה תלוי בו, שורש הנשמה.
גם כשהכוונה טהורה לגמרי, אתה יכול לתקן על פי הנשמה היחודית שלך חלק מסוים שאחרים לא יכולים לתקן.
ולכן למרות שהמעשה נראה זהה – ההשפעה שלו שונה מאוד.
.
יש רמות שונות של כוונות, העיקריות שבהן הן:
האישית – איכפת לי ממני ולכן מהרפואה שלי מאיך אני מרגיש והמצב הכלכלי שלי וכו'.
המשפחתית – זו כבר התפתחות, האדם חושב על עוד אנשים מסביבו, אך עדיין ברמה מאוד מצומצמת.
הלאומית – הדאגה מתרחבת לדאגה לעם, האדם לא שואל רק מה טוב לי, אלא מה טוב לעם שלי?
הכלל אנושית – הפרט דואג לאנושות כולה.
הבריאתית – הפרט דואג לבריאה כולה, כולל בעלי החיים, הצומח והדומם.
.
במאמר מוסגר אסביר שכשאדם קופץ לרמה שהוא לא נמצא בה, הוא עלול לגרום לנזק גדול.
לדוגמה שאדם דואג לעצים אך לא איכפת לו מבני אדם, סדר הערכים שלו שגוי.
ולכן אחד הדברים החשובים ביהדות זה הסדר, כאשר האדם מתפתח בצורה הדרגתית ונכונה.
לא מספיק שיהיו ערכים – אלא צריך שהם יהיו בסדר הנכון.
.
השיר מסביר שהכוונה היא העיקר ובלעדיה המעשה עקר.
זאת אומרת, אם אדם מקיים "מצווה" אך כל כוונתו היא לגרום לאחרים לשנאה, לפירוד, למריבות וכו'.
הוא מאבד את הפואנטה.
העיקר במצווה, זה החיבור, הצוות, הצוותא.
היא אמורה לחבר אותנו אחד לשני, ואותנו לבורא.
אם האדם משתמש בכך כדי ליצור פירוד, הוא מאבד את המשמעות האמיתית של המצווה.
.
אך לא תמיד רואים את הכוונה, ובשיר זה מומשל בתור מלח וסוכר, שהם נראים דומים מאוד בצורה ובצבע אך ברגע שטועמים – אין ספק מה זה מה.
כך גם אנשים אחרים אפשר להטעות, אנחנו רואים את המעשים לא את הכוונות, אך את הבורא אף אחד לא יכול להטעות, הוא רואה בדיוק למה התכוונת.
הידיעה הזאת חשובה בעיקר לאנשים עם תפקידי הנהגה, לכן התורה פירטה דווקא על הנשיאים.
.
השיר מסתיים בתהיה שאולי המסר העיקרי בפרשה שלנו הוא שהיחודיות שלנו לא תמיד מתגלה במעשים שלנו – אלא בכוונות שלנו.
ואם כולנו נממש את מלוא הפוטנציאל הנשמתי שלנו – בעזרת השם תגיע מהר גאולתנו.
בעזרת השם בקרוב.
.
שבת שלום עם ישראל!