לפני יום 1
זה להפסיק את זה או למות.
״רק אחרי הארוחה האחרונה הזו ״
״רק אחרי הביס הזה וזהו כמו חדשה״
״טוב עוד לילה לצד המקרר״
״טוב מחר אני אחפש דרך לא חוקית לנסות להוציא את זה מהגוף״
״טוב מחר אני אתקלח וזה ייגמר״
״בסדר אז לא אהיה רזה״
״טוב אז קצת להמתיק את החיים האלו גם ככה קשה לי״
״ טוב רק הנאה אחת עם זה ואני מפסיקה גמולה ! הנה״
״גם ככה אמרו לי שאני אבודה״
״גם ככה אני רק נופלת לזה אז מה זה משנה הפעם״
״הנה עוד מתכון, עוד תפריט עוד ריצה לסופר עמוס ולחזור הביתה ושיט. שכחתי שגם בבית זה נמצא שם וצריך להפסיק את זה גולש לתוכי אל תוך הלילה ״
את מאוננת על עצמך רגשית יא חכמה שכמותך.
אני יודעת שאני מפחדת לצאת כבר מהטווח , לא מאמינה לעצמי יותר. אני מכורה .
לא נשקלת. מה העניין , לראות עוד 4 קג ביום וחצי נוספים לי לבטן לגרון לישבן לפנים ואת החשבון בנק שמתרוקן ?
לא רוצה לחיות את החטא הזה יותר.
ועל מי אני עובדת ?
עוד מסגרת , ״מה קרה בגיל 3? ״ ״איך את מרגישה״
למי אכפת עכשיו? רק להפסיק את זה להלילה. לקום בלי הדפיקות בלב להשפיל מבט ולא להתפוצץ למקרר .
הולכת לישון גג שעה שעה וחצי שעתיים הגזמתי . מתעוררת גומרת להם את המקרר וחוזרת לנייד . אולי שמה , משמה תגיע ישועה.
עוד שנה כמעט הולכת מהחיים. עוד שנה! שנה!!!!!!
שנה שאני מאכילה מפלצת שלא עוזבת לי את המוח .
