שאלות קשות יש לך עדינה. איפה עובר הקו בין עצלנות לדחיינות על רקע בעיה אמיתית רפואית. אין לי ממש תשובה ולפעמים זה גם שילוב. וכאמא - ההורים לא חייבים למממן ולהפך, עושים נזק. הפינוק היום יתר על המידה. שייקח אחריות הוא אדם בוגר.

מעניין האם הדחיינות הזו מופיעה גם בדברים שהם "פאן", כלומר חיוביים, שהוא אוהב. אולי יש פה משהו בעייתי שבכלל דורש התערבות פסיכולוגית?

:( זאת המציאות שאני מתמודדת איתה שנים. הוא טופל תרופתי ולידי פסיכולוגים במשך הרבה זמן.לא מבינה עד כמה זה מפריע לו הדרך שבחר. כי אם זה היה גורם לו לסבל ,היה אולי רוצה לשנות משהו בהתנהגות...או שהוא מיואש...

היי עדינה,

בילוי רב, ושינה רבה אינם בהכרח סימנים לדיכאון. יש צורך בעוד סימנים / התנהגויות אשר יאוששו אבחנה שכזו.

אני מסכים עם מה שנכתב מעלי.

אף אחד לא אוהב לעבוד, וכאשר ממנים אותנו אין לנו כ"כ מוטיבציה לצאת החוצה ולעשות משהו שאנחנו לא אוהבים. אבל יחד עם זאת יכול להיות שהוא סובל מקושי רגשי, לדוגמא חוסר במטוביציה בגלל כשלונות בעבר. אשר משפיעים עליו כיום.

כדאי מאוד שתושחחי עם בנך ותבררי מדוע הוא מתנהג כך.

בהצלחה !