שלום לך יקירה

מאוד קשה לראות אדם קרוב שסובל כל כך

קשה עוד יותר לעזור לאותו אדם,

כי סבל כפי שצייןנת מרחיק אנשים  ובסופו של יום אתה מוצא את עצמך עם עצמך

ולא ממש רוצה לשתף כדי לא להכביד יותר,

במצבים כאלה חשוב ורצוי לשתף

ניתן למצוא מישהו חיצוני , היום יש הרבה אפשרויות בקבוצות או באופן פרטני

מצאי לך את המקום שבו הכי נוח לך

ישנם קבוצות למטפלים של החולים

קבוצה נותנת כוח השראה והתבוננות מזווית ראיה אחרת

בריאות והחלמה

יעל

נ.ב. השם שבחרת משקף את המקום בו את נמצאת........

שלום לך יקירה. אני מודה ליעל, שהעלתה את מה שכתבת. אכן, לבריאים קשה לעיתים לעמוד לצד חולים לאורך זמן וגם משם ש"לבריאים" יש הרבה מחלות משל עצמם. בזמן האחרון יש לי תחושה שרבים מאיתנו חיים על הקצה ו"שורדים". האם את מדברת על בן זוגך?. לעיתים מתוך החשכה צומח אור גדול , דווקא בגילוי אנשים חדשים ומיוחדים שעומדים לצדנו - כאלו שלא חשבנו אפילו, שיהיו שם. האם זה קרה לך? ולפעמים, למררות הקשי העצום - זה הזמן ליצירתיות...לקחת את הכאב למקום של כתיבה ? אולי יצירת קבוצת תמיכה יחודית לאותם המיוחדים "כפולי הברק"?, אנא אל תשארי לבד. אני בטוחה, שאפילו כאן בקהילה יהיו כאלו, שישמחו להפגש ולדבר. אני יודעת על קיומם צריך רק למצוא אותם.... אורית

לאורית זאבי יוגב

אכן יש עם מי לשוחח ובגילוי לב מלא. אבל, לעיתים קרובות התגובות אינן רלוונטיות , הכאב והמשא הכבד הם עלי בלבד. כאשר הנושא הוא מחלת הסרטן, ישנן היום דרכים להתמודד, אבל דמנציה מעמידה אותי בפני מצבים  קשים. אני יושבת ליד אדם אהוב , השינוי הוא גדול ואני חסרת אונים. הסביבה מגיבה בחיוך סלחני ,בנושא זה איני משתפת. המשפחה הקרובה תומכת ומבינה.  אופיו הטוב של בן זוגי  בא לידי ביטוי  וזוהי הקלה גדולה. אבל, ללא מילים אני מבחינה בעיניו בהלה וחרדה. מצד אחד ,אני מנסה לגונן  ולהמעיט במפגשים חברתיים, מצד שני אני מודעת לכך  שזוהי טעות, הפתרון ,יציאה למופעי תרבות ולפגישות עם  הקרובים ביותר. החברים שהיו מבאי ביתנו נעלמו כליל. אין בלבי עליהם, מרביתם התגלו כאנשים חלולים  והמילים  הנאמרות  ריקות וחסרות משמעות.   הראש עדיין זקוף , ההומור מסייע  בחיי היום יום. לאחרונה מופעל עלי לחץ מתון להעזר במטפל  בבית, מאחר ועדיין אין המקרה סיעודי אני מהססת .לגבי קבוצת תמיכה יש לי ספקות . אולי בהמשך,תודה על תגובה מעדדת.

ליעל

תודה התגובה לאורית זאבי יוגב מיועדת גם אלייך. תודה על המילים החמות אני שוקלת פנייה לסיוע פרטני ומקווה להגיע לאוזן קשבת ומבינה, שוב תודה

אני כל כך מבינה אותך. אני אגיד לך את האמת, אני חושבת שאלו שאת כן משוחחחת איתם אכן, מבינים בדיוק את המצב אבל אינם יודעים כייצד לעודד או בכלל איך "להיות שם" ולכן אומרים דברים בלתי רלוונטיים. אני מבינה שזה יכול לעצבן ומאידך לא ממש צריך לקחת את המילים ללב אלא רק "לשאוף" את הכוונה. לגבי קבוצות תמיכה אני חושבת, שאפשר להינות מהם רק כאשר (אולי) ישנה איזה השלמה מן הסוג שאת יכולה לאמר לעצמך...לקבוצת האנשים הזאת אני שייכת. דווקא בגלל שאת כל כך חזקה ונושאת הכל על כתפייך נראה לי שאת עוד לא שם...לכי עם הקצב שלך והלב שלך. איתך. אורית