מנהלי קהילה
לכבוד ד"ר איתן גור
שלום ד"ר גור.
שמי אור, אני בת 26 מבאר שבע סטודנטית שנה שנייה למשפטים.
ליפני כחצי שנה הגעתי למרפא להפרעות אכילה בתל השומר שבניהולך.
אמא שלי היוזמת, לקחה אותי ושם נפגשתי עם פסיכולוגית ודיאטנית שדרשו לאישפוזי.
ברחתי...המקום היה לא מזמין ואפור בעיניי...לא שאני מתלוננת. פשוט מספרת מה מנע ממני להתאשפז.
מיותר לספר שאני עוד סובלת מהפרעת אכילה, בולמיה . התקפי אכילה חמורים שלא נרגעים ואם נרגעים לתקופה קצרה מידי. ההתקפים ווהקאות מתלווים במצבי רוח קיצוניים שמקשים עלי מאוד.
מטעם היותי סטודנטית נתקלתי בתרופה -רטלין- שראשית השתמשתי בה למטרת הקלה בקושי בריכוז, שמתי לב שעם הרטלין ההתקפי בולמיה נחלשים אבל אינם פוסקים.
אני תמיד חוקרת ולומדת,בחינתי את התואר השני ליישם ברפואה זו השאיפה. אני לומדת הרבה על הפעות אכילה ומיישמת לבד טיפולים ניסתי לכתוב ספר,אמרו שזה עוזר, קבוצות תמיכה... עוזר מעט. שמעתי עכשיו על הטומפקס אני רוצה לנסות, ציפרלקס וובן לא עוזרים.
מה דעתך על הטומפקס? אשמח אם תוכל לענות לי....אני נעזרת בכל פיסת מידע.
Not worth
אני רוצה להגיב.. ברשותך.. וחס וחלילה לא ממקום שיפוטי כלשהו.
אחת מתופעות הלוואי של הריטלין היא איבוד תיאבון, (וגם לא על כולם היא פועלת) מה שיכול להקל על בולמיה (שכידוע נובעת מצמצום ואז בליסה) אז את פשוט מרגישה חוסר תיאבון, לא אוכל הרבה או בכלל והכל טוב ויפה. הבעיה היא שלראות בתופעת לוואי כפיתרון להפרעה נפשית לא נראה לי הגיוני. תופעת הלוואי חולפת לאחר שהגוף מתרגל לריטלין.. אני מדברת מניסיון. דבר נוסף לריטלין יש נטייה לגרום לתחושת דיכדוכך,חרדה ודיכאון. וכידוע אצל מופרעות אכילה לא חסר דכדוך וחרדות.. בתקופה בה אני נטלתי ריטלין מצאתי את עצמי, מאבדת את זה ופשוט מנסה להתאבד.
ציפרלקס לא אמור לעזור לבולמיה, רק לחרדות,דיכאון.. בעיות שינה כמו כן גם וואבן.. אז ברור שזה לא עוזר, אין זו המטרה שלהם.
על טומפקס גם אני שמעתי, מחברה, שהיא בולמית.. היא אמרה שבהתחלה זה די צמצם את ההתנהגויות האלה של בליסה והקאה... אבל היא טענה שלאחר זמן מה הכל חזר ובגדול... אציין שהיא לא הייתה בטיפול פסיכולוגי רק נטלה את התרופה.
מכאן אני חושבת שניתן להסיק, לעניות דעתי, כן? אני לא מתיימרת... שאי אפשר להצביע על כדור אחד כפתרון קסם לבעיה נפשית כה חמורה כמו בולמיה. על מנת לטפל בהפרעת אכילה יש לתקוף אותה מכל הכיוונים, את צודקת גם כדורים פסיכיאטריים מתאימים, אבל גם פסיכולוג מלווה, דיאטנית.. ואם צריך גם השגחה של 24 שעות, ארוחות מסודרות וסדר יום כמו שניתן להשיג באישפוז. אציין דבר נוסף, אני לא מאמינה באישפוז כפתרון לבולמיה. יש סופשים בהם חוזרים הביתה ואפטרים.. ואפשר להקיא ללא שום בעיה. אחר לאחר האישפוז ניתן לחזור לזה.. הסימפטום הזה כ"כ אכזרי ולא מרפה.. שאני לא מאמינה ששלושה חודשי אישפוז זה מה שיגרום לבולמית להפסיק לרצות להקיא ולהשתוקק להתמכרות הזאת.
יש פה הרבה מעבר, אני לא יודעת חצי, כלום על טיפול בהפרעות אכילה.. רק מדברת מניסיון.. מאחלת לך המון בהצלחה!!!! היוזמה שלך מבורכת לחקור ולדעת ולמצוא פתרונות.. רק קצת יותר תשומת לב.. מקווה שלא פגעתי או נשמעתי ביקורתית!! זו לא המטרה.
מיכל אפק
שלום לך אור, כמובן שלא ניתן לתת יעוץ תרופתי דרך האינטרנט, ושום רופא רציני לא יעשה זאת. על מנת להתאים טיפול תרופתי צריך להכיר אותך היטב ולשמוע את כל ההיסטוריה בהרחבה. אני מציעה לך לפנות לפסיכיאטר דרך הקופה שלך. בכל קופה היום יש צוות לטיפול בהפרעות אכילה. בהצלחה, מיכל