תודה על התגובה. שכחתי להדגיש גם שאני סובל מהזעת יתר כללית , ובקיץ העניין מחריף גם בשל מזג האוויר וגם בגלל ההתקפי חרדה שאנ חווה. המכנסיים הקצרים מקלים עליי. וגם בסביבה שלי הרבה אנשים מסתובבים בצורה זו וזה דבר שעוד יותר מדגישד את המוזרות שבעניין, שכן אינני נבדל מהם . בימים שאני לובש מכנסיים ארוכים המבט הממושך מטפס לכיוון הפנים. כנראה בגלל שאני משדר לחץ/ הלם/ פאניקה מסוימת .

לשדר לחץ הלם ופאניקה זה לא טוב, אני יודע שזה לא מה שאתה רוצה אולי בגלל שמסתכלים הרבה לכיוונך זה גורם לך לשדר זאת, אבל כך יש אנשים שיכולים לנצל את המצב ולנסות לפגוע יותר.

לציטב ידיעתי יש טיפול רפואי במצב של הזעת יתר. אם אני לא טועה צריך לפנות לרופא עור, ואולי הרופא משפחה שלך יוכל לכוון יותר טוב.

איגלוק יקר. ראשית אני מברכת אותך שהצטרפת למשפחתנו הגדולה כאן ומקווה, שהתשובות שתקבל יסייעו לך. שנית, נראה שעברת מספר טראומות, שכפי הנראה "נוחתות" גם על כל מני רגישויות נוספות....האם התרופות שאתה נוטל שפרו את מצבך?, האם אתה נמצא גם בטיפול פסיכולוגי? בעניין הרגליים.....אני בטוחה שאינך מדמיין ואכן אנשים מעבירים מבט על רגלייך, מאידך וכאן הדבר החשוב...האם הם באמת מתבוננים על רגלייך?, אנשים מסתכלים אחד על השני בחטף ולעיתים בוהים האחד בשני בכל מני הזדמנויות - זה הטבע האנושי. לעיתים אתה יכול לחשוב שמישהו הסתכל עליך ארוכות - ממש ראית את עיניו עלייך אבל אם תשאל את ה"מישהו" הזה הסתבר שהוא כלל לא ראה אותך. כאשר לאדם ישנה רגישות ביחס לאיבר מסוים בחייו הוא משוכנע שכל העולם מסתכל עליו. עברת הטרדה מינית שזו טראומה קשה, אינני יודעת אם הנושא הנ"ל טופל ומאוד יכול להיות שהוא קשור לחוויה שלך שאנשים מתבוננים בצורה אינטימית ברגלייך. אין לי ספק שאתה חי ברמת עוררות גבוהה מאוד למבטים לתגובות שמסביבך...וגם זה חלק מהחרדה. מה דעתך?

היי. אכן אני מרגיש שעם הזמן התרופות משפרות את מצבי. כמו כן אני נמצא בטיפול הפסיכולוגי. אני מרגיש שהטיפול הפסיכולוגי מתקדם בקצב איטי , לאו דווקא בגלל הפסיכולוג. אלא בסופו של דבר הכל תלוי בי ... ואני תוקע משום מה את התהליך .אני מרגיש שהגוף בוגד בי . כלומר אני מבין שמבטים אינם יכולים לגרום לנזק אב כל פעם שזה קורה ,אני מקבל התקף חדש . בינתיים השיטה שלי היא לא ליצור קשר עין עם העוברים ברחוב. זה מקל עליי במקצת. המבטים האילו אכן מוחשיים שכן גם אחרים (חברים שאני מטייל איתם) מבחינים בהם. מדובר על מבטים ממושכים ואני לא מצליח לפענח את שפת הגוף שלהם. לרוב זה קורה כשאני לבד ועובר דרך אדם שנמצא במצב סטטי (יושב על הספסל ברחוב או מחכה בתחנת אוטובוס וכו'). האם אני צריך לגשת לאדם כזה ולשאול אותו מדוע הוא עושה זאת או שמהלך כזה יראה תמוה משהו?

זה אכן נשמע מתיש. אתה יוצא לרחוב והחוויה מתישה עבורך. בדרך כלל אנשים ברחוב, ונשמע שגם אתה, נהנים משמירה על מין מרחב אישי די פנוי. קוטר המרחב הפנוי משתנה מאדם לאדם. והמרחב פנוי לא רק מכניסה פיזית אלא גם ממבטים. אתה מצאת מין פתרון- אתה לא יוצר קשר עין. אחלה. וכך אתה גם לא שם לב שמביטים או לא מביטים בך. זה נשמע לי פתרון טוב.

הפגישות עם הפסיכולוג: יש זמן בו הטיפול יותר מהיר, ובתקופות אחרות הטיפול יותר איטי. אני חושב שטוב שאתה משתף גם פה וגם אצל הפסיכולוג. אילו תרופות אתה מקבל?

אני נוטל ציפרלקס כ-20 מ''ג ליום בחודשיים האחרונים (לאורך 6 שנים אחרונות הייתי נוטל כ-10 מ''ג בלבד)+ ריספרדל 1 מ''ג ליום . ההתמוטטות הנפשית חלה בחודשיים האחרונים ... מה שהעלה את המינון.

אני הרבה שנים לקחתי באופן קבוע ליתיום בגלל כאבים נוירופתים החלטתי לעשות נסוי ולעבור לטגרטול במקום הליתיום האם משהו שנוטל טגרטול cr יכול לשתף אותי בנושא תודה

טעות שלי. היעוץ הייה אצל פסיכיאטר, שהעלה לי את המינון של הריספרדל ל-1.5 מ''ג ליום. המפגש אצל הפסכולוג הוא אכן אחת לשבוע. האם מישהו יודע לגבי תופעות לוואי במינון זה של ריספרדל? נחשב עדיין למינון נמוך ?

אההמ. עכשיו זה נשמע טוב יותר. לא הייתי מציעה לך ללמוד, בטח לא בשלב זה מניסיונם של אחרים עם הריספרידל מאחר וכל גוף מגיב אחרת לגמרי. תן לזמן לעשות את שלו ואני בטחה שההקלה בוא תבוא...