מנהלי קהילה
מובילי קהילה
בן זוג עם כאבים כרוניים
בן זוגי סובל ממצב הגורם לו לכאבים כרוניים, לא מדובר במשהו מסכן חיים חלילה, פשוט בבעיה חסרת פתרון. ישנן תקופות שהכאבים חלשים ואז חיינו פחות או יותר נורמאליים אבל יש שבועות בהם יש לו התקפי כאבים חזקים דבר שמשבש לחלוטין את השגרה (מחסור בשינה, אי הגעה לעבודה וכו'). בנוסף, אנחנו לא יכולים לתכנן שום דבר כיוון שאין לדעת איך הוא ירגיש. בהרבה מהפעמים שניסינו לתכנן חופשה או שקבענו אירוע משפחתי נאלצנו לבטל כי הוא לא הרגיש טוב. שנינו בשנות העשרים לחיינו, ואני מרגישה שאני צעירה ורוצה לחיות באופן יחסית גמיש, ולהיות מסוגלת לטייל ולעשות דברים 'רגילים',ואני מתוסכלת מאוד מהמצב שמגביל אותי כל כך, ומרגישה אשמה כשאני משאירה אותו כאוב בבית ויוצאת לענייני (בעידודו ובתמיכתו).
המצב שלו מגביל אותו פיסית דבר שמוביל לכך שעליי לבצע לבד את מרבית ממשימות הניקיון בבית, קניות, סחיבות ודברים כאלו. בנוסף, לכאבים יש הפעעה רגשית מאוד דרמטית עליו, כשהוא בכאבים הוא מאוד לא נחמד אליי, עקשן ומסרב לכל הצעה שאולי תקל עליו קצת, אני מתוסכלת מזה ופשוט מניחה לו לסבול לבדו. אני חסרת אונים כי אני לא יכולה לעזור לו ומרחמת עליו נורא ומצד שני כועסת עליו כי הוא נהיה עצבני ומוציא את זה עליי...
חשבתי אולי יש אנשים שמתמודדים עם משהו דומה ויוכלו לתת לי עצה או לפחות - צרת רבים חצי נחמה..
תודה
ורד עזריאלי
שלום יעל היקרה:
נשמע שאת מתמודדת עם מצב לא פשוט בכלל. את צודקת בהחלט ואך טבעי שתרגישי בשנות ה-20 לחייכם (ואף בגילאים מבוגרים יותר) שאת צעירה, רוצה להיות משוחררת יותר ולעשות דברים "רגילים".
אני מבינה את תחושת המסירות והאמפתיה שלך לבן זוגך, מאידך את לא צריכה להרגיש אשמה שאת יוצאת מהבית כשממנו נבצר לעשות כן. להיפך, הוא עצמו ירגיש טוב יותר (וציינת שאף מעודד אותך) אם לא תגבילי את עצמך.
לגב י הכאבים, אני לא יודעת במה מדובר, אולם יתכן שעדיין לא מוצו כל האפשרויות להקל בכאב.
היום הרפואה מאוד מאוד מתקדמת גם בנושא זה. ניסיתם מרפאת כאב? ניסיתים משהו בתחום האלטרנטיבי? דיקור או שיאצו וכד'.
יתכן וגם ניתן ללמוד טכניקות שונות להתמודדות עם כאב כגוון הרפיה או דמיון מודרך.
אני יודעת שלמטופלים אונקולוגיים זה מאוד עוזר, אולי יכול לסייע לבן זוגך.
yaell30
שלום ורד, תודה על תגובתך...
מדובר בבעיה בשלד שגורמת להתקפי כאבים מעת לעת (בעבר היה יותר תכוף והיום יותר נדיר), מבחינת רפואה ורפואה משלימה, ניסינו כל מה שעולה על הדעת... וכל פעם ששומעים על משהו חדש הוא מנסה... זה משפר את המצב אבל זו בעיה כרונית שלא תיפתר. משיחות על הנושא אני מתחילה לחשוב שמבחינה רגשית זה קשה בעיקר לי, אני מרגישה לא תמיד מוערכת, אני לא תמיד שלמה עם הוויתורים שאני עושה בגיל כה צעיר למענו, ואני לא יודעת איך לדבר איתו על זה- כי בסופו של דבר הוא זה שסובל מכאבים איומים ואני מרגישה שהוא לא יכול להכיל את הקושי שלי בנוסף. אחרי שזה עובר לכאורה הכל 'מתנרמל' אבל בפועל לוקח לי כמה ימים להתאושש מזה, אני כועסת עליו בגלל שהוא מתנהג אליי לא יפה, מתוסכלת מכל מה שאני נאלצת להפסיד ומהעובדה שאני צריכה להתמודד עם בעיות של 'זקנים'
מה עושים? האם אני צריכה לשנות את התגובה שלי? איך אפשר להשלים עם המצב כמו שהוא? או שאולי לא צריך?
תודה
לסיום - הוא לא מוכן לשמוע על טיפול רגשי... ניסיתי...
BENO1952
בוקר טוב יעל 30,,,
כאב זה התראה של הגוף למשהו שאינו תקין.[פיזיולוגית]
ניסיתם לברר ממה זה נובע?,,,
רופאים?בדיקות?הדמיות?,,
כל טוב,,
ורד עזריאלי
שלום יעל:
ראשית אני שמחה לשמוע שהתקפי הכאבים היום יותר נדירים, ניסיתם לראות מה השפיע על זה?
אני שוב חוזרת ואומרת שאת לא צריכה להרגיש אשמה לגבי תחושותייך, אך טבעי שאת מרגישה תסכול ופגיעות.
המחלה היא לעולם לא של החולה בלבד ולעיתים בן המשפחה ובפרט בן הזוג סובל מבחינה רגשית.
דווקא בגלל שקשה לך זה הופך את ההתמודדות שלך ליותר ראויה להערכה כי את צריכה להשקיע ולהתאמץ יותר.
אני חושבת שחשוב שתדברי עם בן זוגך אחרי שהמצב "מתנרמל", שהוא פנוי יותר להקשיב על אף שזה נראה לך כבר "מיותר"- עובדה שלא, עובדה שלוקח לך כמה ימים להתאושש וכדי שתוכלי לתמוך בו לאורך זמן חשוב שגם לך יהיה מקום והוא יראה את הצד שלך כפי שאת רואה את הצד שלו.
בתוך כל המצב הלא פשוט כן חשוב שתמצאי דרכים להקל על עצמך מבלי לחוש אשמה על כך.
דבר נוסף על אף שמדובר בבעיה כרונית זה לא אומר שלא ניתן למצוא עוד ועוד דרכים לשפר את איכות החיים, כל יום יש טיפולים חדשים וחשוב לנסות ולא להתייאש.