שלום jos1234,

איני יכול לתת לך תשובה מדויקת שתתאים לכל מקרה ומקרה. על אף שבכל המצבים הפוסט-טראומטיים יש מרכיבים דומים - למשל, מחשבות חודרניות, התנהגות של הימנעות, ועוררות יתר - כל אדם הוא ייחודי ולכן טראומה אצל כל נפגע ונפגע ייחודית אף היא. האם אתה יכול לספר על הדיכאון שלך? למשל, מתי הוא התחיל, כיצד אתה מטפל בו, איזה קשר אתה רואה בינו לבין הטראומה שעברת, וכל דבר אחר שנראה לך קשור.

טוב אני רואה שאי אפשר לשלוח לך הודעה מכל אופן אני רואה קשר בין ל הטראומה שלי לדיכאון . אבל זה אישי מדי אני לא יכול להגיד את זה פה . אמרת שיש מרכיבים דומים לטראומות ואצלי זה שונה . יש לי תסמינים דומים ! לחץ דיכאון התקפי זעם גלי חום חרדות עוצמת רגשות . אבל אין לי חלומות ולא פלאשבקים וגם לא דברים שמזכירים לי את התאונה .. ריחות וכ'ו אפילו לקחתי סיבוב על קטנוע בלי רישיון (עשיתי תאונה עם אופנוע בלי רישיון )נסעתי ולא קבלתי חרדה ולא כלום אולי קצת חששתי בגלל הרישיון אבל זהו! בהתחלה היה לי פלשבקים וחלומות לפחד מכל דבר הייתי קופץ .. בשנה הראשונה היה לי את זה . מה שתמיד היה לי זה שאיבדתי עניין מכל דבר ולא היה טעם לכלום . שנתיים אחרי התאונה התחילו התסמינים חשבתי שאני משתגע ! בתור אחד שיש לו פוסט טראומה לפי דעתי פוסט טראומה זה משהו שנדפק בתודעה והיא מפרישה לנו הורמונים מתי שמתחשק לה . הורמונים שהיו מופרשים בכמיות באותה התאונה

שלום jos1234,

כן, יתכן שסימפטום מסוים יעבור ואחרים ישארו. אתה מספר שכיום אין לך כל מיני סימפטומים של נפגעי טראומה אחרים, כמו למשל מחשבות חודרניות, למרות שהיו לך בעבר, אבל שכן יש לך דיכאון שאותו אתה מתאר כאובדן עניין בדברים. האם אתה יכול לספר אילו טיפולים ניסית? האם אתה מקבל תרופות?

אני מסכים איתך שיש פן גופני בכל פוסט טראומה, דהיינו, שבוודאי מופרשים חומרים כאלה ואחרים שגורמים לתחושות הלא נעימות. יחד עם זאת, מאד יתכן שלהפרשת החומרים הזו יש בסיס נפשי - זאת אומרת, שהנפש גורמת לגוף להפריש את החומרים הללו.

אתה כאן בעילום שם, האם למרות זאת אינך מרגיש בטוח מספיק כדי לספר על הקשר בין הטראומה והדיכאון?

לפני התאונה אבדתי מישהי שאני אוהב. לא יכולתי להילחם עליה בגלל חוסר ביטחון והשפלה ! למרות שבתוכי אני יודע שהיא לא הייתה בשבילי היא הייתה עושה לי רק רעה וגם עשתה . אז לפני התאונה הייתי מצוברח וזה הקשר שאני רואה . לא ניסיתי תרופות וגם לא רוצה לנסות . הייתי הולך לשיחות וזה סתם , או שזה שטיפל בי היה סתם יותר נראה לי . ולגבי מה שהאמרת שיתכן שהנפש מפרישה לנו הורמונים מבלי שנרצה ... תקרא לזה תודעה תקרא לזה נפש משהו בפנים מפריש לנו את ההורמונים מבלי שנרצה ומבלי שנרגיש , לך תדע גם יכול להיות שהברזים שפותחים לנו את ההורמונים מלצאת מקולקלים כמו כל דבר אחר שיכול להתקלקל

תראה אחרי שעשיתי את התאונה הייתי המום כזה ומפוחד מכל דבר , הייתי חולם חלומות ומחשבות של התאונה .. משהו בי גם נכבה ! לא הצלחתי להנות מכלום אחרי התאונה , כמו בנאדם שכל מה שמכניס לפה הוא עפר בפיו . הייתי קופצני ו הרגשתי מוזר . לא חשבתי שיקרה לי ככה , איבדתי ריכוז ופיתחתי בעיות חמורות של זיכרון .. לאט לאט התחלתי לשכוח ממה שקרה בתאונה . בהתחלה זכרתי טוב אבל לאט לאט שכל שהזמן עבר אז אני מנסה לזכור את התאונה וזה רץ לי במוח במהירות שאני בקושי יכול להציץ במה שהיה . לאט לאט התחלתי לשכוח ממה שהיה והמשכתי בחיים שלי .. החוסר טעם מכל דבר עדיין נשאר , רק אחרי שנתיים מהתאונה התחילו לי תסמינים של עצבים לחץ דיכאון בכי וכ'ו , למה אתה חושב שרק אחרי שנתיים זה התפוצץ לי ??

לפעמים לוקח זמן לדברים להבשיל בפנים ולהתפתח, ויתכן שזה מה שמסביר את חלוף השנתיים עד "הפיצוץ". ממה שאתה מספר נראה שלמרות שאתה שכחת חלקים משמעותיים מהתאונה משהו עדיין יושב שם בפנים ומחפש לו פתרון.

בהקשר זה, חבל לי לשמוע שאתה לא נמצא בטיפול כלשהו. ראשית, אין מה לפחד מתרופות, במיוחד אם מתייחסים אל התרופה כמשהו זמני שמטרתו לפתוח חלון שיאפשר לחיות עם פחות סבל, יותר חשק, ויותר כוחות על מנת לנסות ולפתור את הדברים. לגבי טיפול - עצתי לך שלא תתייאש. אם לא מצאת מענה אצל אחד נסה שני, ואם לא אצל השני אז שלישי, מתוך תקווה שתמצא מקום בו תוכל לעבוד על הקשיים שלך ולהתקדם במוקמות בהם אתה מרגיש תקוע.

אני מעדיף אם כבר אני לוקח אז משהו שיתן לי את הריכוז חזרה ושלא יעשה אותי המום , אחד שלא מרגיש כלום ולא אכפת לו מכלום העיקר שטוב .. אני מעדיף לסבול ולא להיות ככה. גם כדור שנותן קצת ביטחון לא יזיק לי

אני לא רופא ולא יכול להמליץ על תרופות כלשהן. ובכל מקרה, גם לו הייתי רופא לא הייתי יכול להמליץ ככה דרך האינטרנט. קבע פגישה עם רופא פסיכיאטר שיבדוק אותך, יתאים לך תרופה, ויבצע מעקב אחר השפעתה.