שלום,

במרץ האחרון נתבשרנו שנינו, אני ובעלי, בבשורות קשות מנשוא. אימי חלתה בסרטן לצערי ומתמודדת בימים אלו במחלה בטיפולי כימותרפיה קשים המשפיעים על כוחה ועל נפשה ואביו של בעלי, שלקה באירוע מוחי בעקבותיו נותר משותק בפלג גופו השמאלי.

נישאנו באוקטובר , בפברואר היינו חודש בירח דבש ומשחזרנו לארץ וקיבלנו את הבשורות- עולמנו חרב עלינו.

לבעלי אח אחד שהעתיק את מגוריו לאיזור בקעת הירדן שם אביו של בעלי גר. אחיו למעשה עצר את חייו והעתיקם לשם עד מאי הקרוב. למשפחתו של בעלי מטע תמרים שדורש טיפול. בעת הזו גיסי מטפל בו ובעלי רוצה לטפל בו מחודש מאי והלאה. הדבר מביא למשבר קשה בזוגיות שלנו. לפתע אנו לא מדברים באותה השפה. מזוג מאוהב שלא רב מעולם (באמת שלא!) אנחנו מוצאים את עצמנו רבים מידי יום. אני מרגישה שהתחתנתי עם אבא שלו. הכל עובד לפי הטיפולים שלו, ההסעות שלו, הטיפול במטע. כולם צריכים לעצור את חייהם כי חייו שלו נעצרו. אמנם, גם אני נמצאת עם אימי ככל שניתן אך עושה זאת אחת לשבוע ובסופי השבוע מאחר ואני לא מתכוונת לנסוע מידי שבוע להוריו של בעלי והוא נוסע כדי לטפל במטע.

בסופו של יום, הוא אינו מצליח להבין שהמשבר של אביו הפך למשבר משפחתי בתוכו נמצאים לא רק אביו, הוא ואחיו אלא גם הנשים גם אני וגם גיסתי. ואני מרגישה שהדבר השפיע על נפשו מאוד. הוא לא מצליח לראות את טובתו האישית, את טובתי שלי ואת טובתה של המשפחה החדשה שאנחנו החלטנו קבל עם ועדה להקים יחדיו- אלא רק את אביו.

מה עליי לעשות? שוקלת שניקח ייעוץ זוגי. או אולי לחילופין עליו לקחת טיפול פסיכולוגי על מנת להתמודד עם המשקעים שנוצרו לו בעקבות מחלתו של אביו? כמוכן חמי בעצמו נמצא במצב נפשי ירוד. מסרב לקחת כדורים והעובד הזר שלו לא מתפקד כראוי. כל היום בין 4 קירות מהמיטה לכיסא מהכיסא למיטה. מצב לא הגיוני לחלוטין בעיניי. לא לאדם בריא ועל אחת כמה וכמה לא לאדם במצבו.



מיואשת ואובדת עצות. אשמח לתגובה.



חג שמח וגמר חתימה טובה לכולם.