שלום לך חלי יקרה. ראשית, כל הכבוד לך על המהפך שעשית. נעזרת בקואוצ׳נג ,מצאת מקצוע שאת אוהבת וכיום גם עובדת וגם מכלכלת ומגדלת את בנך לבד. כל אלו מעידים על כוחות רבים ויכולת ללמוד ולהתקדם. יחד עם זאת, נראה שאמנם הצלחת להקים ולקיים את עצמך ואת בנך ואפילו בתחום שאת אוהבת אותו אבל טבעת כל כולך בעבודה אינטנסיבית שאיננה מאפשרת לך לנשום במלוא מובן המילה. אינך כותבת על דברים אחרים בחייך ומכאן אני מסיקה שאו שאינם קיימים או שהם קיימים במשורה. מה קורה עם חברים/ בילויים/ תחביבים / טיולים? או כל דבר אחר שאינו עבודה וגידול הילד?, מה את עושה עבור הנשמה שלך? האם באמת את צריכה להיות יציבה כלכלית בכדי להכיר מישהו? מה זו בכלל יציבות כלכלית?, הרגשתי שמרוב נסיון לעמוד על רגלייך שלך ( ובהחלט מגיע לך כל הכבוד) ולא להיזקק לאיש חנקת בתוכך צרכים לגיטימיים לחום, חברה, אהבה. מחד את מוקדשת כולך לאותה העצמאות. מאידך, את מאבדת מוטיבציה להשקיע בעצמך ובחייך ומכאן הדרך לאבדן מצב הרוח והתשוקה לחיים יורדת. מה דעתך?

שלום חלי ...אכן לא פשוט גם להתפרנס וגם לאהוב את מה שעובדים בו ..כל הכבוד שאת מתפרנסת בעצמך ...זה לא תמיד מובן מאליו ...יש לך כוחות ...אם למשל היה לך חבר ...לא כבן זוג ...חבר לחיים שהיו מסתמסת איתו מפעם לפעם ואולי גם נפגשת איתו בסופי שבוע ...מישהו שישתף אותך ואת אותו ...מישהו לאכול איתו ארוחת ערב ולראות סרט נחמד בסוף יום מתיש ....נסי למצוא לעצמך את השעה הזאת ביום שהיא רק שלך ...שתתן לך אנרגיות לא להתמוטט ....וגם אם החבר הוא רק ידיד ...ולא בן זוג אמיתי ...עדין יש את המתח והריגוש הזה שלאן זה יכול להתפתח ...ככה אולי תוכלי להתחיל בקטן בזוגיות לא מחייבת ומשם לצמוח יחד ולהתחזק יחד בין אם כזוג או בין אם כחבר שעוזר לך ואת לא ...אני בן 28 ...רווק ...מאיזור המרכז ....תירצי שנדבר /נכיר ?