מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ורד עזריאלי
ורד עזריאלי
עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "בית חם".קליניקה פרטית בירושלים.
לנה קורץ
לנה קורץ
מטפלת ויועצת במיניות, יועצת מיניות באגודה למלחמה בסרטן. מלמדת בחוג ללימודי המשך של עבודה סוציאלית, בקורס טיפול מיני כללי ובקורס טיפול מיני לאנשים עם צרכים מיוחדים, אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת חיפה. בוגרת אוניברסיטת תל אביב: B.A בסיעוד. בוגרת אוניברסיטת חיפה: MA בבריאות נפש קהילתית. בוגרת קורס לטיפול מיני באוניברסיטת בר אילן. התמחות בטיפול מיני במרפאה לטיפול מיני, בית חולים "מאיר" כפר סבא. לינק לאתר שלי http://www.lenak.co.il/
שלומית שדמון-אזרד
שלומית שדמון-אזרד
אנתרופולוגית רפואית מנהלת מערך התמיכה בארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים בישראל CareGivers Israel שותפה לכתיבת מחקר (מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל) על בני משפחה מטפלים בדמנציה בארץ ובעולם בעלת ידע מניסיון כבת משפחה מטפלת- Caregiver

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).
כמוניבני משפחה מטפליםחשיבה על המשך הדרך

חשיבה על המשך הדרך

14/11/16 10:58
3 תגובות

שלום,

אמי, בת 60, לקתה בארוע מוחי קה לפני כ-9 שנים, שבעקבותיו היאט נותרה משותקת וחסרת יכולת דיבור.

היא ערנית, מגיבה לסביבה באמצעות ה"דיבור" שאותו היא מסוגלת לבצע ומנסה לחוות את דעתה לגבי נושאים שונים.

כיום אבא שלי מטפל בה בבית, ללא עזרת מטפלמטפלת. הוא לא רואה בכך צורך או משהו שיכול לתרום בצורה משמעותית מכיוון שמטפלת לא תוכל להרים את אמי לשירותים או למקלחת ללא עזרה, ולדעתו מכיוון שכך - ההוצאה הזו מיותרת. בנוסף, הוא טוען שמבחינה מצפונית הוא לא יוכל צאת מהבית לטובת שיגרת חיים תקינה כאשר אמי נמצאת במצב הזה. למרות שבמשך שנים שאנחנו מנסים להסביר לו שהמצב הוא הרסני הן עבורו והן עבור אמי, שנאלצת להתמודד עם אדם ששהולך ומאבד את כוחו וסבלנותו, ושלא מסוגל להשקיע את הנדרש מבחינת שיקום מכיוון שהוא עסוק בטיפול יומיומי.



בחודשים האחרונים אנו חוששים שמעבר לבעיות שנבעו מהארוע המוחי, בא לידי ביטוי גם נזק נפשי. פעמים רבות אמי מנסה להעביר מסר מסויים (לגבי כל נושא שהוא) וכאשר לא מבינים אותה, היא מתחילה לצרוח ולהגיב באלימות. זה קורה לעיתים קרובות כאשר אבי לוקח אותה לקניות או לטיולים, ובמיוחד הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בנושאים הקשורים במשפחתו של אבי. היא לא מעוניינת בשום קשר איתם, וכועסת מאוד על כך שאבי או מישהו אחר מזכיר את שמם או משוחח איתם בארועים.  בכל פעם שמזכירים את שמם, או שהיא מבינה שאבי משוחח איתם בטלפון, היא מתחילה לצעוק.

אבי מאוד מתוסכל מניתוק הקשר הכפוי הזה (שקורה מאיחר ובגלל מצבה של אמי אין אפשרות לבצע הפרדה ולבקר אותם לבדו).



לאחרונה אנחנו שוקלים לאשפז את מאמי במוסד שיקומי, מה שיאפשר לה גם לקבל טיפולים ולחוות חברה וגם יאפשר לאבי שיגרת חיים בריאה יותר. אני מניח שאמי איננה האדם היחיד הנמצא במצב כזה ורציתי לדעת מה האפשרויות העומדות בפנינו.



תודה 

 


תגובות

שלום עידן:
אתה מתאר סיטואציה לא פשוטה ומקרה קלאסי שמתאר כמה מחלה היא לא רק של החולה אלא של כל המשפחה.
אמך מתמודדת עם מצב מתסכל שבו בגיל צעיר היא איבדה את עצמאותה והפכה להיות תלויה בסביבה.
אביך איבד גם הוא את איכות החיים שלו והעובדה שהוא לא מוכן לקבל עזרה ונושא בנטל בגפו-כפי שציינת לא טוב לשניהם.
אין ספק שצריך להכניס יותר עזרה בבית, הגם שעדיין אביך ישאר המטפל העיקרי כי מטפל חיצוני לא יכול להחליף אותו בהרבה תחומים.
אבל בוודאי שאם אמך תקבל עזרה חיצוונית מספר שעות בשבוע אביך יוכל להתפנות לעיסוקיו, יוכל גם לבקר את משפחתו וכו'.
לגבי מוסד שיקומי, האם הכוונה לאשפוז זמני לצורך שיקום, פיזיותרפיה במטרה לאפשר חיים תקינים יותר בבית או למסגרת קבועה של מגורים כתחליף לבית ואז זה לא נקרא מוסד שיקומי אלא סיעודי.

עידן-2
17/11/16 14:24

שלום ורד, אבי לא רואה מצב שהוא יביא עזרה על מנת להתפנות לעיסוקיו, או מנהל שיגרת חיים נורמלית, כאשר אמי נמצאת במצב כזה. שוחחנו איתו על כך מספר פעמים ומבחינתו המצפון לא יאפשר לא זאת. הוא מסרב להבין שמדובר במצב הרסני ביותר לגביו ולגבי אמי. מטרים ספורים מביתם חיה משפחה שבה האבא קיבל ארוע מוחי ומטופל על ידי עובד זר כאשר אשתו ממשיכה בשגרת חיים תקינה. אבי לא מסוגל בכלל לראות עצמו עושה זאת. לאחרונה הוא חושב על כך יותר, אבל אני בספק האם יוכל לעשות זאת בפועל. בנוגע למוסד שיקומי - כרגע אנחנו לא יודעים כלום על האפשרויות ורציתי לפחות לדעת מה האפשרויות הפתוחות בפנינו. מה הקריטריונים לקבלה במוסד שיקומי, האם העלויות חלות על המדינה וכו'. כנ"ל גם לגבי מוסד סיעודי. במצב כזה, רציתי לדעת האם ישנה גם אפשרות של אישפוז זמני כדי לבדוק האם זה באמת הפתרון הנכון עבורנו. תודה.

שלום עידן :
יש מטפלים עיקריים (CAREGIVERSׂ) זה יכול להיות בני/ות זוג שמטפלים בבנות/י זוגם או ילדים שמטפלים בהוריהם וכו' שקשה להם להכניס עזרה מבבחוץ מסיבות שונות. זה יכול להיות מסיבות של חוסר אמון או מחשבה שאף אחד לא יוכל לטפל כמותם או מסיבות של רגשות אשמה וכו'. לפעמים לוקח זמן וצריך לעבור תהליך רגשי ובסוף זה קורה. הייתי מציעה לנסות לדבר על לבו של אביכם, להסביר לו שאין לו תחליף ורק מביאים סיוע של כמה שעות כדי שיוכל להתפנות לעיסוקים טריוויאלים כמו ללכת למכולת, לקופ"ח ובהמשך אם ירגי ששמסוגל אז גם לדברים חברתיים/משפחתיים. להתחיל בקטן, כמה שעות לפני שמדברים על מטפלת צמודה או עובדת זרה. הייתי מציעה להיעזר בגורם מקצועי, עו"ס מקופ"ח וכד' שידברו אתו.
לגבי מוסד שיקומי או סיעודי-כפי שציינתי זה שני דברים שונים. שיקום זה בד"כ בסמוך לאירוע כשיש שינוי במצב ואז שולחים לשיקום זמני, אח"כ אפשר לתת שיקום בבית-פיזיותרפיה וכו'. לגבי מוסד סיעודי הכוונה למסגרת חוץ ביתית למגורים קבועים. צריך לבדוק מה אתם רוצים ומה אמא רוצה. לגבי קריטריונים יחידה לטיפולי בית של קופ"ח יכולה להעריך ולהפנות אתכם. אני מציעה להיעזר בהם. שם גם יש עו"ס שיכולה לייעץ וגם לשוחח עם אבא.