מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

חוזרת

בא לי למות
14/03/17 0:04
25 תגובות

הי לכולם! לא כתבתי פה מלא מלא זמן, ניסיתי להתרחק, ניסיתי להתעסק בחיים הבריאים, ניסיתי להתמקד בעבודה ובמשפחה ובקיצור- בחיייים. והיום לצערי אני חוזרת בתסכול גדול, ביאוש בחשיבה שאולי אין דרך לצאת מזה. אולי אלה הם חיינו. היה י סופש נוראאאאי במלא בבולמוסים ומחר- מתחילה שוב צמצומים . מתי זה יגמר? מתי? האם יש סיכוי?


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
14/03/17 10:28

הי יקרה,
ברוכה השבה. מתארת לעצמי שהסופש האחרון יושב עליך ומכביד, ומפחיד. העובדה שלא היית כאן הרבה זמן וכן הצלחת להתמקד בחיים, מעידה על כך שאפשר. יש כל מיני מעידות ומהמורות בדרך. וייתכן שהיו טריגרים להתנהלות שאת מתארת שקרתה בסופש. דרכי ההתמודדות של ההפרעה בהחלט מחכות שם מעבר לפינה וכשקשה הן מופיעות לעיתים בעוצמה חזקה ולעיתים רק במחשבות. 
טוב שאת משתפת אותנו פה. מה לדעתך, מנסיונך בעבר, יעזור לך גם הפעם? 

וואו, אכן הרבה זמן! מה שלומך? האם בזמן בו לא כתבת כאן היה שיפור? אם כן - אלו הם כוחותיך וכל הכבוד לך על כך. מה קרה כעת? והאם אפשר כפי שמיכל ציינה לראות את סוף השבוע כחלק מהדרך? מה מחזיק אותך ברגעים שכאלה? שולחת חיבוק.

אני61
23/03/17 18:12

תאמת שלא היה ממש שיפור פשוט ניסיתי להתנתק ולהתמקד בטיפול , יש לי טיפול טוב אבל לצערי מצבי נשאר גרוע. אני מיואשת ולא רואה פתרון לא למחשבות, לא לסמפטומים. קשה

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
23/03/17 18:52

הי שוב, אני סקרנית לשמוע מה עושה את הטיפול ל״טוב״ מבחינתך? אני מבינה שהמצב עדיין קשה, אני לא יודעת כמה זמן את בתוך התהליך הטיפולי, אני כן יודעת שאין לזה חוקיות, וזה לוקח את הזמן שלו. מקוה שאת משתפת את המטפלות שלך בתחושותייך.

אני61
25/03/17 23:42

הי מיכל, מה שהוך אותו לטוב הוא שאני מצליחה להיפתח יותר ולחשוף יותר ונוגעת בדברים שבעבר לא היתי מעיזה. למרות זאת הסימפטומים מאד קשים.

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
26/03/17 6:24

אני מבינה. כאשר פותחים פצעים כואבים יש לנפש נטיה לשמור על עצמה שוב ושוב בדרך המוכרת שהיא במקרה שלך דרך הפרעת האכילה, דרך הסימפטומים הקשים. עם העיבוד של הדברים בטיפול, לאט לאט אומנם אבל בכל זאת, ישנה אפשרות שהסימפטומים יתחילו להירגע, כאשר המצוקה תהיה לנסבלת ואף תיטמע במי שאת היום, והעבר יקבל מקום שונה בהווה. אני מאמינה שאם תתמידי בטיפול ותמשיכי להיעזר תראי שינוי. תמשיכי. אני מבינה שזה מאד קשה ואף לעיתים מרגיש כבלתי נסבל. תיעזרי כמה שיותר. אל תישארי עם זה לבד. ואנחנו פה.

אני61
26/03/17 18:56

תודה מיכל, זה באמת מאד קשה ובעקר מייאש כאילו לא משנה מה אני אעשה זה לא יעבור. מרגישה שמבזבזת את זמני וחיי ואין כוח יותר למאבק האינסופי זה.

מישל-33
27/03/17 18:54

אני כל כך יכולה להבין אותך, גם אני לא יודעת איך להתמודד עם זה :/

אני61
29/03/17 20:17

:confused::confused:

LeaveAriAlone
01/04/17 17:15

זה מזכיר לי את הפרעות החרדה שהיו לי, הייתה תקופה "נקייה" ואז בום התפרקות. אני חושבת שבהפרעות אכילה כמו בחרדה ההתפרקות היא חלק מהדרך. אני יודעת, זה מייאש, יש הרגשה שזה סתם בזבוז ובשביל מה צריך את הטיפול בכלל אם אני מתפרקת, יקירה, דעי לך שמתישהו זה יעבור, אני בטוחה ומאמינה שאת חזקה מאוד, אני בטוחה שאם תתמידי בטיפול עוד קצת זה יעזור לך להבין מה לעשות. בינתיים, שולחת חיבוק גדול ואם תרצי לדבר ולפרוק אני פה בשבילך

אני61
02/04/17 0:56

תודה על העידוד אבל לצערי הוא לא מעודד אותי. בהרגשה שלי מאז שהתחלתי טיפול מסודר ואחרי אשפוז מצבי רק נהיה גרוע יותר... ואני מרגישה באמת שאני מתפרקת.:apathetic::apathetic::apathetic:

Nkb
05/04/17 11:25

אז אני פה להגיד לך שיש דרך לצאת וזה אפשרי-ואני דוגמה חיה לזה כתבתי עכשיו פוסט בנושא מוזמנת לקרוא ואני מבטיחה לך-זה לא החיים שלנו-והחיים שלנו הם פי אלף ושווים ממש את המאמץ-:)))

LeaveAriAlone
07/04/17 0:21

האם את נמצאת בטיפול נפשי?

Nkb
07/04/17 0:32

קיבלתי אימל שהגיבו לי ובאתר ממש לא ברור למי מגיבים אז אם שאלת אותי- הייתי בטיפול אצל 4 פסיכולוגים שונים במשך 5 שנים כולל מעקב אצל דיאטנית מומחית ופסיכיאטר מומחה אני כבר שנתיים בלי שום טיפול :))

מישל-33
15/04/17 19:52

חברים, אני על סף ייאוש. אני בהריון - והבולמיה הזאת הורגת אותי, אני סובלת מדיכאון שאני מנסה להילחם בו אבל זה שואב אותי. אני לא יכולה להתמודד עם זה לבד, אני לא רוצה לפגוע בתינוק /ת שלי. אני ממש מבקשת עזרה. מה עושים? רק מישהו שישמע וידבר איתי בבקשה! אני חלשה ועייפה. וניסיתי ללכת לשירות הפסיכלוגי הם סגרו את כל הדלתות - אין עם מי לדבר. אני מרגישה שאני יודעת איך זה להיות נרקומן - כי אני מכורה. אני לא עושה את זה בכוונה- אני מכורה לאוכל וזה חזק ממני. היום אני יכולה להגיד שאני יודעת להבין אנשים מכורים, אנשים שהצורך שלהם, הפיזי או הנפשי, המחשבות שלהם מנהלות אותם. המחשבות שלהם קובעות להם את העתיד. ברגע שהתחלתי לאכול - זהו! משם כבר המחשבות יגמרו אותי. תקיאי תקיאי תאכלי עוד וכל מה שאת אוהבת ואז תקיאי !! זה לא אני! כל מה שאני רוצה זה עזרה! בבקשה! יש פה מישה שאפשר לדבר איתו? אולי בסקייפ / מייל משהו? רק מישהו שישמע אותי. תודה

Nkb
19/04/17 6:48

אז בואי אני אגיד לך-את תצליחי לצאת מזה! ואני הוכחה לזה שזה אפשרי- את מוזמנת לשלוח אימייל- noamk@hotmail.com אני מבטיחה להקשיב להכל 3>

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
15/04/17 20:57

הי מישל, אני שומעת את מצוקתך. אני מבינה שפנית לעזרה ולא נתנו לך מענה. האם זה היה במסגרת טיפולית להפרעו אכילה? זה מאד חשוב שיהיו למטפלים כלים וניסיון מקצועי לעזור לך. אנא תכתבי לנו באיזו קופת חולים את ואזור בארץ וננסה להמליץ על מסגרת טיפולית מתאימה. במצבך אני מאמינה שיינסו לתת לך מענה בהקדם. ותוכלי להיתמך שם.

מישל-33
15/04/17 21:22

בכללית פלטיניום - ואין עם מי לדבר שם - ניסיתי הכל

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
15/04/17 21:52

באיזה אזור בארץ?

מישל-33
17/04/17 9:35

מרכז - תל אביב

LeaveAriAlone
15/04/17 21:56

היי מישל, אני מצטערת לשמוע שאת סובלת. אני בטוחה שהסבל שלך הוא לא רק מהמחלה, אלא גם מהדאגה לבריאות התינוק ובריאותך שלך. אני שומעת את המצוקה והייאוש, ואני לא דוקטור לטיפול בהפרעות אכילה (לצערי)... אבל אם תרצי אוזן קשבת, אני כאן בשבילך.

מישל-33
17/04/17 9:37

תודה רבה! לפעמים זה עושה את כל ההבדל בין להתמודד ולהרגיש לבד לבין לדעת שיש מישהו איתי.

אנבלה
16/04/17 18:51

בתור בולמית ב-30 השנים האחרונות, אני יכולה לומר שמדובר בתקופות. התקופה הנוכחית לא טובה מבחינתי, ולכן אני כאן. הסיבה הנוספת לכך שאני כאן היא שאחד הילדים שלי מתחיל לפתח סימפטומים דומים, אך אני אהיה שם עבורו ואעבור את זה אתו כדי שלא יהיה לבד וכדי שמצבו לא יחמיר. מצאתי מנטרה שעוזרת לי מאוד: הכאב לא יסתיים אם אעשה לעצמי משהו, הוא פשוט יעבור לאנשים שאני אוהבת. אני מעדיפה לסבול בעצמי, ולא להעביר הלאה אבל למה לתת לנשמות הטובות שעזרו לי להגיע למצבי כבולמית ליהנות מרשעותם? הם בסך הכול טיפשים/קנאים/מרושעים או כל השלושה גם יחד. אז עכשיו אני חייבת להקיא. זה כבר זוחל במעלה הגרון אבל אני אתעלם מזה, אשתה מה שצריך כדי להעביר את תחושת הבחילה ואמצא משהו שיעשה לי טוב - לכתוב כאן, למשל. זה פלסטר אבל לפחות הפצע המדמם לא פתוח.

מישל-33
17/04/17 9:39

אנבלה.. 30 שנה? זה בסדר לשאול בת כמה את? האם את מרגישה נזקים ארוכי טווח על הגוף שלך? ואם יש משהו שמפחיד אותי זה שאני אעביר את זה הלאה. חייבים לעצור את זה. אני לא רוצה שלילדים שלי יהיה בולימיה. האם טופלת בעבר?

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
16/04/17 20:06

תודה אנבלה על השיתוף. אכן, הכאב לעיתים בלתי נסבל, אך תמיד יש עוד אפשרויות להתמודד איתו. לפעמים המחשבה לפגוע בעצמך (לא את ספציפית, אלא באופן כללי) מרגיעה את החרדות, הקולות הפנימיים, אך זהו לא פיתרון מיטיב. חשוב להיתמך, וכן, פה זו גם אפשרות, להיכנס ולפרוק את שעל ליבכן. במקביל לתמיכה נפשית מקצועית יציבה אצל מטפלים המתמחים בהפרעות אכילה.