אני מכירה כמה אנשים שיצאו מדיכאון, יש כאלה שאחרי טיפול תרופתי ויש כאלה שבכוחות עצמם, אבל זה משהו שתמיד צריך להתמודד אתו, זה לא עובר ופתאום אתה האדם הכי שמח, תמיד יש התמודדויות, אבל זה ממש משתפר ולפעמים לגמרי. יש אנשים שצריך שיקחו תרופות ויש כאלה שמוצאים דרכים אחרות. אין שום סיבה להימנע מתרופות, אבל העיקר זה לשנות דרכי חשיבה, להיות עסוק בכל יום- בעבודה לימודים וכו', להודות כל יום על מה שיש..יש כמה דברים שעוזרים מאד.

שלום לך, אני נכה צה"ל, פדוי שבי ממלחמת יום כיפור, מוכר ומטופל כחולה p.t.s.d , פוסט דראמה , סבלתי שנים רבות מחרדות קשות עד כני פאניקה, בתחילה לא ידעו כאן בארץ לטפל בבעיה, רק בשנת 2004 , התחלתי טיפול אצל פסיכיאטרית אשר עובדת עם משרד הבטחון, בתחילה ניסיתי כל מני תרפות שלא עזרו, כעבור שנה, התחלתי טיפל אחר, קלונקס 0.5 3 ביום זה נגד חרדה, וגם ציפרלקס 15 מ"ג ביום , תוך שבועיים התחיל להשפיע , הרגשתי הרבה יותר טוב , כעבור עוד 7 שנים הפכתי להיות עצבני מאד, בטחון עצמי מופרז , הרופאה הוסיפה לי עוד כדור , דפלפט כרונו 500 . אני מרגיש הרבה יותר טוב, אבל , חשוב שתדעי, מדי פעם יש נפילות, דיכאון זאת לא מחלה או הפרעה אשר חולפת לחלוטין, את צריכה להתמודד, תלמדי את הדרך, אין מה לעשות, אבל אם תפני לטיפול, אני מבטיח לך שתרגישי הרבה הקלה, המיי"ל שלי אם תרצי להתכתב, aviiig55@walla.com מאחל לך בריאות טובה וחג שמח