קבלתי אתמול מהדיאטנית יומן אכילה.. ועכשיו אני מתביישת לכתוב אז פשוט מעדיפה כבר לא לאכול, והיום חזרתי מהעבודה בשלוש וחצי, אחרי שאכלתי רק כמה פרות ואגוזים מהבוקר, לא הרגשתי רעב ולא רציתי לאכול, אבל הילדים רצו פרי, אז חתכתי אנונה, אכלתי חצי, רציתי שיגמר בזה וזהו, כמובן שלא, לקחתי לק של ממרח תמרים שהכנתי וגם הילדים רצו אז מרחתי להם על פריכיה עם טחינה גולמית ואכלתי לי 2 כפות מהערבוביה.. יאק איזה דוחה ומתוק, ידעתי מראש ובכל זאת.. בינתיים העצבים בגוף גברו מהאוכל ורק רציתי להכניס לפה משהו שישתיק את העצבים..(ברור שאין כזה דבר, כי הכל עושה לי רק יותר בלאגן) לקחתי לק ממרח שקדים וחצי אבוקדו. ונזכרתי ביומן, אז חשבתי שזה לא יהיה לעניין, שאתחיל לבלמס עוד פירות וזה סתם יעשה לי רק צרות.. אז סתמתי תפה. ידעתי שאני צריכה לברוח ממוקד הרעש, והרוגע גם יגיע אט אט ככל שאתרחק מזמן האוכל..
ועכשיו מעצבןןןןן, מעצבן לי בגוף ומעצבן לי לראות את הבית מבולגן ובעלי שוכב במיטה והילדים מוזנחים ומשועממים.. ואני צריכה עכשיו לבשל, לסדר ולנקות... ואין לי כח אפילו לנשום ואני לא יכולה פשוט לברוח מעצמי, ומהחיים..
פליז רוצה לברוח ולהיעלם. ולא להתמודד!!!
אין לי כח! רוצה רק לצרוח. לסרוט, להרוס, להעיף ולבכות.. וזה נשאר רק ברצונות. כואבת לי הבטן, כואב לי בנשמה... פרקתי לפניכם הכל.. מקווה שעכשיו קצת ירגע
עוגית
מכירה את העצבנות שמרגישים אחרי שאוכלים משהו שלא נוח איתו. אבל אפשר להשמיע לך קול אולי יותר אובייקטיבי שמסתכל מהצד? אכלת ממש מעט, מהבוקר וגם בשעות האחרונות. ודברים מאוד בריאים, הגוף שלך כנראה רעב וזקוק למה שאכלת, והוא היה שמח ליותר מזה. אז אל תכעסי על עצמך על "איבוד השליטה" (דינה ראלט כתבה פוסט על זה שאנחנו שולטים על האכילה שלנו בדיוק כמו על הנשימה, יש אשליה שכן אבל לא ככה) ותחשבי על הדברים הטובים שעשית לגוף שלך בזה שאכלת...
תמרים זה מתוק נכון אבל ממתי מתוק זה איכס? את האיכס הזה אומרת ההפרעה לא את באמת. טחינה ודבש או סילאן זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת אגב.
עוגית
עוגית
מחר יום חדש. נסי את העניין של יומן אכילה זה באמת נותן אפשרות לבחון מה את מכניסה לגוף ולתפוס עד כמה זה הרבה או מעט. לפעמים זה ממש מפתיע ופוקח עיניים...
נולדת מחדש
אבל זה עושה לי כואב, ומגעיל שמרוב מתוק זה מעורר בחילה!!! ואני שונאת את העצבים שנהיים לי בגוף אחרי זה או הכאבים... וברגיל גורם לי לקחת עוד, ובגלל היומן אכילה אני נמנעת מבולמוס.. אז מה הקטע? אוף הכל מעצבן לי שוב. אין לי כח לשמם חב לאכילה, לרשום, זה שוב יוצר עניין סביב אוכל. למה אי אפשר פשוט לאכול נורמלי, כמה שצריך ולא להיות סביב זה כל היום, או מתי שהאוכל נמצא סביבנו..
עוגית
אני יודעת זה מעצבן ואני מרגישה ככה בדיוק. אבל אם חושבים על זה אנחנו אומרות משהו מצחיק... אנחנו עסוקות באוכל גם ככה. מאוד. אז לפחות שיהיה לעיסוק הזה תוצאות טובות. לתקופה מסוימת זאת תהיה סוג של הגבלה ו"נכות" לשים לב כל כך מה נכנס לפה ומתי וכמה. אבל יום אחד זה יהיה מאחורינו... וזאת כנראה הדרך שזה יקרה.
נולדת מחדש
עוגית, זה לאו דווקא עצבים על מה שאכלתי.. האוכל בחלקו פשוט גורם לי עצבים בגוף, בקיבה וכו' אני לא יודעת כבר אם זה משהו פיזי או נפשי... כי עכשיו בערב אכלתי ארוחה נורמלית עם כל אבות המזון, ארוחה חמה וזה לא עושה לי עצבים... רק בחילות וצרבות, ודקירות בבטן ובגב, אבל לא עצבים.. אוףף!!!
עוגית
שמעתי על כמון, ג'ינג'ר וקינמון שעוזרים מאוד לעיכול. וגם נענע וקמומיל בתה. שמעת? ניסית?
אני מצטערת שיש לך את הבעיות האלה... נשמע קשה
נולדת מחדש
לא יודעת. כבר שמעתי על מלא דברים, אבל מתי כמה ואיך.
וממה להמנע.. הבעיה שדווקא הדברים שאני אוהבת הם כנראה מכאיבים ואני אוכלת אותם
כולינה
אוייש מתוקה, עצוב לשמוע שכך הרגשת, אני מרגישה הרבה פעמים שהלחץ שיש לי בבטן הוא ממקום נפשי, הלחץ והמתח שאכלתי+הלחץ והמתח לדעת שיש לי אוכל בבטן+לחשוב בא לי עוד למרות שכואבת לי הבטן+כאב פיזי של הבטן כי כרגע הקיבה נמתחת... כל אלה משרים הרגשה נוראאית חרדתית עצבים מתח בחילות והקאות עבורי... לדעתי הכל בראש שלנו יקירה, הכל בדחף הנוראי הזה לעוד ועוד, אולי תפריט יכול להזכיר לנו ולהעיר לנו את המנגנונים של רעב שובע וסתם אכילה רגשית... אני כבר לא יודעת. וכל הכבוד שאת רושמת יומן אכילה. אני כרגע בהפסקה מזה, למזלי!! כ"כ מתביישת לרשום את כמויות האוכל של הבולמוסים וההקאות, פשוט בושה:-( אני ממש מקווה שיהיה לך יום טוב נעים ונחמד היום. ולקים זה קצת, זה לא נורא, אצלי הלקים פשוט גדולים ולא נותר לי אלא להוציאם.. את צריכה לבדוק אם המזונות האלו שאת אוהבת את רגישה אליהם, וג'ינג'ר הוא באמת טוב, תשתמשי בכורכום כמעט לכל דבר שאת מבשלת לא מלא כי הוא מר, יש לו המון תכונות טובות בריא מאוד!