מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבפתאום הזקנה קפצה עלי

פתאום הזקנה קפצה עלי

08/05/17 14:09
4 תגובות

שיתוף:
לפני שלוש שנים הכאבים הכריעו אותי.
פריצת דיסק גב תחתון וכאבים שהיו עוד קודם לכן בגב עליון, צוואר, עם הקרנה לבטן ולזרועות.
תסמונת כאב כרונית, פיברומיאלגיה... באיזה שלב הפסיק לעניין אותי איך קוראים לתופעות שיש לי.
אחרי שירדתי לחצי משרה וגם זה כבר לא היה אפשרי, פרשתי מעולם העבודה.
בשלוש השנים האחרונות ולאחר אינסוף סוגי משככי כאבים, זריקות, מדבקות, ליריקה, סימבלתה ועוד, גיליתי את הפרקוסט שהיה היחיד שבאמת שיכך את כל הכאבים והפך להיות חברי הטוב.
במשך שלוש שנים לקחתי כדורי פרקוסט אופייטים (אופיום המגיע מצמח הפרג)
ובהמשך קיבלתי גם רישיון לקנאביס רפואי.
מעבר לכאבים הגוף שלי הפך עייף ותשוש ככל שהזמן חלף, עד שמצאתי את עצמי בעיקר במיטה או שוכב על הספה. כל פעולה פשוטה, כמו למשל בישול ארוחה, הצריכה אח"כ מנוחה במיטה של מספר שעות.
בקיצור בתוך שלוש שנים הפכתי להיות אדם זקן ואני עדיין לא בן 50 שנה.
הפרקוסט והקנאביס עזרו לי נפשית להתמודד עם המצב, אבל פיזית המצב המשיך להתדרדר. חוץ מזה, עברתי שני אירועי לב וצנתורים.
לאחר שלוש שנים של התכנסות והסתגרות בבית לבדי, אכילה, חוסר פעילות ועלייה במשקל, הרגשתי שאם אני לא עושה שינוי דראסטי כלשהו, ימי ספורים ואף התחלתי להיפרד מבני משפחתי. עד כדי כך הייתה חזקה התחושה בתוכי.
אבל, התברר לי, שבתוכי יש כנראה גם את זה שלא מוכן עדיין לוותר ולהרים ידיים ומתוך כך הבשילה החלטה:
אני נוסע להודו.
כמו אז, לפני 18 שנה.
נוסע לשקם את עצמי.
להיות פעיל יותר, לרקוד, לאכול בריא יותר, לרזות, לעשות יוגה ומדיטציה, להתחבר לאנשים, לפתוח את הלב ואת הנשמה ובעיקר לפגוש את עצמי ולהקשיב ממש טוב.
אני כאן בהודו כבר כמעט ארבעה חודשים.
עדיין לא קל ועדיין יש רגעים רבים של ייאוש, אבל אני כאן ועדיין חי. עכשיו עושה יוגה מידי יום. נקרע מהמאמץ של תרגילי הבטן והגב אבל חורק שיניים ועושה. אני הרבה יותר פעיל, הולך, מטפס במדרגות מדי יום, אוכל יותר ירקות ופירות ופחות מטוגנים וסוכרים. ובעיקר אני פוגש אנשים, חברים, חברות, מדבר איתם ומשתף אותם על מצבי.
הקטע המעניין הוא שמרבית האנשים שאני פוגש מעריכים את גילי בפחות מ- 35 שנים ומתקשים להאמין שיש לי ילדה או טו טו בת 23 , ושאני עצמי תיכף בן 50.
זה הקשה עלי עוד יותר להכיר במציאות העכשווית שלי.
לקח לי זמן להכיר בכך, עד כמה מצבי הגופני התדרדר במהירות והפך להיות של אדם זקן. אני הולך לאט כמו אדם בן 90, אבל מטפס כל יום על ההר ויורד חזרה הבייתה.
מה שאנשים עושים ברבע שעה, לי לוקח שעה.
אני עדיין לוקח כדור פרקוסט מידי מספר שעות, שמשכך את הכאבים, אבל בימים האחרונים הפחתתי משמעותית. הכאב עדיין עצום והכאב הנפשי הנלווה הוא גדול. זה קשה לי מאוד כשאין חשק להתחיל עם בחורה, כי אין כוח להיפגש, לדבר ולקשקש, אבל גם על זה אני עובד ולא מוותר.
מי שהייתי פעם ומה שהיה גופי פעם השתנה. זה מי שאני עכשיו ועדיין נותרו בי איכויות ועוצמות, אני מקפיד להזכיר לעצמי. אני עדיין מעניין, עדיין מצחיק, עדיין תקשורתי.
אני עדיין כאן, חי לגמרי ועוד לא אמרתי את המילה האחרונה.
בסוף החודש חוזר ארצה לכשלושה חודשים ואז חזרה להודו להמשך השיקום שלי, להמשך המאבק על חיי.


פתאום הזקנה קפצה עלי

תגובות

רועי777
08/05/17 18:31

בהצלחה. אתה נראה מצוין. אותי הפרקוסט גמר. תעיף אותו.

תמי
08/05/17 18:39

סיפור מעורר השראה! תודה על השיתוף והתמונה המקסימה, תמשיך לעדכן - הודו נשמע כמו סטארט אפ לשיקום :smile:

yonas
10/05/17 17:08

נהדר. איפה בהודו?

אריק-הישן
10/05/17 20:46

אכן, גם אותי מעניין היכן אתה בהודו. אני בן 71 ונמצא בהודו כל שנה (כבר 15 שנה) למשך חצי שנה, ובעיקר מתרגל הרבה יוגה אצל מורים קבועים. אשמח "להחליף" מידע. ולא...אינני סובל ממחלות פרט לסכרת שהיא בשליטה.