ועוד דבר חשוב: הידיעה שאני יכולה להרוס אותה. יש לי את הכוח. היא הרי יודעת שהייתה לא בסדר (בלשון המעטה). אני יכולה להרוס אותה. ומול רגשי האשמה על כל דבר הכי קטן שאני מעזה להגיד עליה והנאמנות שלי לשמור על שמה הטוב ושלא יודלף דבר...... תוך כדי שאני כותבת אני מבינה שהחלטתי כבר בתוכי שאני חייבת להיפגש איתה!!!!! ושכנראה אני לא רוצה לערב בזה את הפסיכולוגית הנוכחית שלי. //// מצד שני, אנחנו כמו זוג שהתגרש אחרי רעידת אדמה איומה ומשקעים נוראיים. האם נצליח לדבר?... להגיע לאיזה תקשורת ללא סיוע?... וסיוע, הרי אי אםשר לקבל, כי היא המטפלת, ואין פורמט שבו מטפלת ומטופלת יילכו ביחד לסוג של גישור אחרי גירושים. !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני רותחת מכעס. ולא יודעת מה לעשות. אבל זה כן הולך ומתגבש בי. ההחלטה. שאני לא מוכנה שזה ייגמר בלי שנדבר. אני חייבת לעצמי - לא יודעת אם לה, אבל לעצמי - שלא לסיים את זה באופן טראומטי. טוב, זה כבר מאוחר מדי. זה הסתיים באופן טראומטי. אבל חייבים איכשהו למתן את זה עד כמה שאפשר. לעשדות איזשהו דיבור שאיכשהו אני אוכל להשיך לחיות אחריו. אני לא יודעת.

מופי יקרה, מעבר לזה שאת כותבת נפלא, ממש כמו תסריט ומעניין לקרוא. נשמע שאת מתמודדת עם הרבה. טיפול של 22 שנה חייב להיות משמעותי והפסקה שלו עוד יותר מכך. כמה מטופלים שפגשתי התקשו מאוד לסיים טיפול ארוך ונטו לחזור שוב ושוב למטפל. כמו התמכרות או אולי מקום בטוח בו אתה מובן, לא צריך להתחיל מחדש. למרות הכול בחרת לעזוב ואני מבין שיש כעס אדיר על הפרידה. ייתכן שעוד תפגשו בעתיד אבל מדוע לא לתת לעצמך הזדמנות חדשה. להתבונן עם מישהי אחרת על החיים ולנסות לצאת מהפלונטר שאת מרגישה. האם היו מטרות לטיפול הארוך שעברת? מה המטרות כעת ? לגבי הריטלין, עייפות היא אחת התופעות הנפוצות ביותר אבל מנסיוני עוברת תוך מספר שבועות. את מוזמנת להתייעץ גם בקבוצת תרופות באתר.

מופי יקרה, מצטער שפגעתי. אני מסכים איתך שטיפול אינו אמור להיות ארוך כ"כ אולם זו הראייה והגישה הטיפולית שלי. טיפולים קצרי טווח או לפחות עם סוף מוגדר בו אפשר לבחון מחדש את הצורך. החוויה שעברה לי מדברייך היא תחושה של החמצה נוראית ואני מבין למה חשת חוסר רצון להמשיך. אני מאוד שמח לקרוא ומקווה שהבנתי שבחרת בחיים ואת מנסה להתמודד עם הרגשות הקשים של הזמן הרב שחלף. שוב מצטער עם פגעתי. באמת שאשמח לשמוע עוד ולחשוב יחד אם תרצי