רנה יקרה. קראתי בתשומת לב מרובה את כל מה שכתבת וליבי איתך. ממליצה לך לקרוא ספר שנקרא ״כשהדברים מתפרקים״ של פנה צודרון. את מתארת את עצמך כאשה חזקה, מנהלת , יזמת, מארגנת כמי שנשאה את כל העולם על כתפיה - ארז גדול וחזק אבל דווקא הארזים החזקים הללו כשנופלים עליהם סלעים וברדים ענפיהם נשברים ודווקא עצי השיטה שענפיהם יותר גמישים מתכופפים ולעיתים נותרים ללא פגע. עברת דברים קשים מאוד , אירועים שטלטלו את חייך ויחד עם זאת כפי הנראה לאורך תקופה ארוכה לא נתת להם מקום והמשכת לנוע , לעשות ולתת על בטרייה ריקה עד שהיא התרוקנה. החדשות הטובות הן שאפשר לצאת מדיכאון אבל נדרש טיפול. ראשית, כדאי לפנות לפסיכולוג שמבין בדיכאון ושם לאפשר לעצמך לשחרר את המשא שאת נושאת על כתפייך. לעיתים הטיפול עצמו יכול לרפא. מאידך, על פי הספרות המקצועית הטיפול הטוב ביותר לדיכאון הוא זה שמשלב את התרופתי לנפשי. אני מבינה את חששך מתרופות יחד עם זאת רבים וטובים נעזרים לתקופת מה בתרופות נוגדות דיכאון ואינם מפתחים כל תופעות לוואי פרט לשיפור דרמטי בהרגשתם. זה איננו חייב להיות לכל החיים אלא רק לתקופה שבה תתני לעצמות מקום להחלים ולהשתפר. בעניין המשפחה - יובל על הכעס, דווקא הקרובים לנו מתקשים להבין מהותו של דיכאון ולעיתים מתוך פחד ואימה מתעלמים מקיומו . מה שחשוב זה שאת תקחי את השליטה לדוגמה תעזרי במקורות חיצוניים לסיוע בניקיון ואפילו בבישול. תתטילי תפקידים ברורים על הסובבים אותך. במידה ואת מתחילה טיפול קיימת גם האפשרות שהמטפלת תיצור מפגש משפחתי ותנסה להסביר לסובבים את המצב ומה נדרש עבורך בו. מה דעתך?

היי רנה, קשה שלא להתרשם מיכולותייך, שברורות בדברים שכתבת ובין השורות. השנים האחרונות זימנו דברים מאוד קשים, שמזכירים באופן טבעי ביותר שאף אחת מאיתנו אינה כל יכולה, אפילו רבות היכולות... שאלת את אורית כיצד תדעי לבחור פסיכולוג.ית שמתאימ.ה לך, ולתחושתי - את תדעי! גם ברגעייך הקשים, את בחורה עם ראש על הכתפים, את יודעת מה מתאים ולא מתאים לך - הנה סירבת לפסיכיאטר כי יש לך איזו תחושה פנימית לגבי מה נכון לך. אני מאמינה שתדעי לעשות אותו דבר לגבי טיפול פסיכולוגי - תנסי ותבדקי מה ומי מרגיש לך נכון, תראי מה מיטיב איתך ומי נעים לך. מה את אומרת?

רננה יקרה. נסי לברר על מטפל מוצלח באיזור מגורייך. שאלי חברים ... את יכולה אפילו לשאול כאן בקהילה. אם לא פשוט בחרי מישהו אפילו מהרשימה של קופת החולים שבה את חברה. מהר מאוד תחושי בכימיה ומה הטיפול עושה לך ואז יהיה לך קל יותר להחליט על ההמשך. מה דעתך?