היי,
לא יודעת אם זה המקום לשאול ולהתייעץ בנושא אבל אני לא באמת יודעת לאן לפנות..
אני בת 26, מנהלת תיקי לקוחות בחברה גדולה, קודמתי לאחר 5 חודשים עקב עבודה טובה וכיום יש לי גם רכב חברה.
אני גרה עם בן הזוג שלי, אנחנו ביחד כבר כמעט 3 שנים ומדברים על ילדים בעתיד הרחוק
אני ישנה בד"כ 6 שעות בלילה, כי בן הזוג שלי סטודנט ו3 פעמים בשבוע מגיע הביתה רק ב20-21 בערב, ואני רוצה להיות איתו קצת לפני השינה
יש לי מעט חברות, קשה לי להיקשר ולסמוך על אנשים, ולאחרונה איבדתי חברה טובה למחלת הסרטן הארורה.
בחודשיים האחרונים בכל פעם שאני לבד- רע לי.
כשאני בעבודה אני נהנית ממה שאני עושה ואני מרוכזת בזה כל כולי, אבל כשאני לבד, אני לא מצליחה להעריך וליהנות משום דבר שיש לי. לא מהרכב, לא מהעבודה והמחמאות שאני מקבלת, לא מהזוגיות שלי.
בימים בהם בן הזוג שלי נמצא בלימודים, לרוב אני בוכה או נתקעת בתוך המחשבות השליליות שלי ולא מצליחה להתנער מהן.
לא באמת בא לי לקום בבוקר, וכשאני חוזרת מהעבודה הגוף שלי רוצה רק לישון.
עשיתי תואר במדעי ההתנהגות, ולפי מה שאני יודעת על התסמינים האלו זה לא באמת דיכאון.
אבל מה זה כן?
אני מתחרפנת ובא לי להפסיק להרגיש כל כך חסרת ערך בכל פעם שאני לבד.
זה פשוט מתסכל.