עצתכם האדיבה נחוצה

חשבתי שלא אזדקק יותר לשירותכם , אך המציאות חזקה יותר מכל תיכנון .
קשה לה מאוד מאד . למרות שהיא משתפת ואני תומך אני מבין שיש רגעים שהיא נלחמת בעצמה ומגייסת את כל הכוח רצון שלה .
בשבוע האחרון היה לזיוה שלי קשה מאוד.
יום חמישי היה השיא ... היא פשוט בכתה לי בטלפון ותוך כדי בכי שהיא על משהו אחד שקופת חולים לא מאשרת לילד הקטן שלנו ריפוי בעיסוק .
היא הזכירה את זה שחסר לה ואף אחד כבר לא מדבר איתה בעבודה כמו פעם ... כי כבר לא אחת מהחבר'ה .
ואני כמו מטומטם אמרתי לה אז תחזירי לעשן והא ענתה לי אני לא שם . ממש לא חוזרת .
כמובן שאחרי שניתקנו התקשרתי להתנצל מעומק ליבי .
בערב עשינו על האש בגינה עם חברים( כי חגגנו 62 יום ללא וטו' באב ) וכשהזוג חברים הדליקו סיגריה של אחרי האוכל .
זיווה לחצה לי את היד ולחשה לי הנה עכשיו בא לי ... אמרתי לה תשתי קצת מיץ ותרחמי עליהם כי הם המסכנים .
הם השבויים ואת החופשיה והמאושרת .את החזקה והם החלשים .
תמיד תמיד אני מקבל אותה בנשיקה וחיבוק חזק ואומר לה כמה שהיא מריחה טוב וכמה כייף לנשק אותה
והיא מסכימה איתי אך אני חושש שברגע של חוסר שליטה ועצבים היא פשוט תלך לפינה ותעשן ומשם המדרון יהיה תלול ...
וכמובן יש כמה קילוגרמים מיותרים שעלו ונדבקו לבטן ולפנים .
אני רוצה לצאת איתה להליכות ולעשות ספורט אך תמיד יש משהו שמפריע ומונע .
מקווה שהשבוע אצליח ביחד איתה לקדם את הנושא הזה .
תודה על הקשבה .