הי אביב מה היו הסימפטומים של ההתקף? יש שאריות שלוקח להם זמן ללכת ולפעמים הן גם קצת נשארות לתמיד אבל לרוב בצורה מינורית. אני חושבת שאתה צריך לתת לזה עוד זמן ולחפש מה עוזר לך, יכול להיות שהלחץ/חשש מהשאריות מגביר את עוצמתן אז אולי תמיכה רגשית תועיל. גם אני לא אוהבת סטרואידים ונותנת להתקף את הזמן שלו לחלוף. מצאתי שחזרה לפעילות גופנית שאני אוהבת ומעלה חיוך על פני עוזרת להתקף לחלוף מהר יותר, או לפחות להרגיש שהוא חולף מהר יותר ומה שמרגישים, לדעתי, חשוב לא פחות ממה שמודדים. בהצלחה

עינת תודה רבה על המענה! 1. איך אני יודע שזה שאריות או התקף (הסימפטומים היו נימול ושריפה)? 2. בדרך כלל בהתקף ראשון נשארות שאריוות? 3. יש מימד מאוד של חרדה אצלי איך שאני חושב על המחלה אני מרגיש נימול ושריפה אני לא יודע אם אני מדמיין את זה אבל זה מפחיד וממש לא כיף. עצם הידיעה שזה איתי לכל החים... מבאססס מה עושים אם אני לא מצליח להירדם בלילה ??? אתמול ממש הרגשתי כאילו אני דולק וכל הזמן מוסיפים עלי דלק!

החרדה שלך מזינה את עצמה, אני ממש ממליצה לך ללכת לטיפול רגשי / פסיכולוגי תומך. ובנוסף, פעילות גופנית שאתה אוהב. שניהם יחד ישפרו לך את מצב הרוח ויעזרו לך להתמודד ולדעתי גם וצמצמו את התחושות הפיזיות שאתה מרגיש.

שלום אם מדובר בשטח גדול שהיה מעורב אז יש סיכוי גדול שההתקף על רקע דלקת בלוט הצווארי או הגבי. לעיתים זאת אחת הסיבות שנותנים בהתקף כזה סטרואידים כדי שיישארו כמה שפחות שאריות מציקות...אפילו שאולי בסוף הן יעברו.... אפשרויות: לשקול סטרואידים למרות שטיפה רחוק מההתקף טיפול בתרופות להקלה כמו ליריקה ואולי סימבלטה. בקיצור גש לנוירולוג

שלום אביב, את ההבחנה האם מדובר בשאריות או התקף מתמשך יוכל לעשות רק נוירולוג בבדיקה ולכן אנו מוגבלים בהכוונה שניתן לתת דרך הרשת. לצד זאת, חשוב לי להדגיש שהסטירואידים אכן מקצרים את משך זמן ההתקף, ובכך מונעים פגיעות שהיו יכולות להתרחש אם היה ממושך. כלומר, כל עוד ההתקף נמשך מצטברות עוד ועוד פגיעות ולכן ישנה המלצה לקבל סטירואידים. ככל שהפגיעות קלות יותר, קל יותר לגוף לשקם אותן. במידה וההתקף הסתיים (כפי שרק הנוירולוג בבדיקה הגופנית יוכל לקבוע) טוב שתיקח תרופות נגד כאבים שיקלו עלייך. ובבקשה המשך לעדכן אותנו

גבר, כדאי לך לקחת טיפול ומהר.. אני כמו הייתי נגד טיפול וזילזלתי. לא הייתי לוקח בזמן ואף מפסיק את הטיפול על דעה עצמית. בסוף חטפתי עוד שני התקפים בגלל השטויות שלי... סטרואידים מדכאים את המחלה באופן מידי... מקווה שתרגיש טוב כמה שיותר מהר!

אביב, בטוחה שעם הזמן תרגיש פחות כאב ויותר רגוע- וכמו שעינת אומרת- חזרה לשגרה גם אם חלקית ופעילות גופנית מאוד עוזר. בינתיים תשקול את הנזק שהכאב הזה עושה לך ומה יותר מסוכן- לקחת משכך כאבים באופן זמני ( יש מבחר עצום וכאלה שמשלבים שיכוך כאבים עם הרגעה ועזרה בשינה ומצב רוח) או להמשיך לסבול מכאבים שיכולים להיות המשך/ החמרת דלקת. החלטה קשה אבל כמובן שלזה יש לנו ניואולוגים שמבינים ורואים את כל התמונה..תרגיש טוב

עוד מילה על סטרואידים, למרות ההתנגדות. גם לי היה התקף ראשון שהוביל לאבחנה של הטרשת. (וזה לקח המווווון זמן עד שהגעתי לכל הבדיקות האבחנתיות ואבחנת הטרשת וגררתי חודשים תסמינים שונים). בכל אופן, היתי בהתחלה בבית חולים בו הרופא נתן לי את הבחירה אם לקבל או לא סטרואידים, ובחרתי שלא- כי תאחלס זה נשמע מפחיד וכו וכו וכו ובתור בחורה בת 21 חששתי "להתנפח" זה היה החשש הכי גדול שלי (שכמובן חבל שלא הסבירו לי שזה עובר וזמני סהכ), אבל למרות שההתקף התרחק ממני, נשארו לי תסמינים כמו זרם בצוואר בכיפוף, תשישות פיזית נוראית ונימולים.... וזה לא עבר), עד שהגעתי למרכז טרשת אחר. ושם הנורולוגית לא שאלה אותי אלא קבעה עבורי טיפול. וזה העביר את כל התסמינים שנותרו אחרי ההתקף. כך שלא תמיד אנחנו יודעים את ההשלכות עד שלא מנסים. מה גם שזה נכון שלסטרואידים יש תופעות לוואי, אבל הן זמניות וחולפות. ואילו התסמינים וההתקף, יכול להגרר ולהשאיר שאריות. אם עוד לא ניסית. שווה לשקול. (אני חושבת שזה שונה לשקול לעשות טיפול של סטרואידים, אם כבר נסינו בעבר וזה פחות עזר להתקף באיבר מסויים שכבר פגוע או משהו בסגנון, ואנחנו יודעים שהוא עובר לבד בסוף נניח אחרי מנוחה, או שזה משבש אותו לגמרי ואחכ לוקח לו הרבה זמן לחזור לעצמו, כשגם ככה האיבר משתקם לבד). אבל במקרה בו לא ניסית. מנסיוני שווה לנסות. סליחה אם זה לא התשובה שציפית לקבל. אבל לא יכולתי להשאר אדישה למה שאתה מתאר. כי היתי גם שם. ובחרתי שלא לנסות טיפול, בדיעבד זו היתה טעות. ואני מודה לרופאה שקבעה עבורי את הטיפול. לגבי המלצות ל"להעביר התקף ללא סטרואידים".... מה שממליץ לי הנורולוג שלי תמיד, (אבל מדובר בהתקף שחוזר על עצמו באיבר מסויים- שלפוחית שתן, כל הזמן ואנינו נותנים לה הזדמנות להשתקם לבד בהתחלה בד"כ), זה מנוחה. לקחת חופש מחלה מהעבודה. לנוח מפעילות פיזית מאמצת, ללמוד לנוח נפשית (שווה להעזר בטיפול פסיכולוגי- לקבל כלים מתאימים), ממש מנוחה על כל ההיבטים שלה, כל אחד ומה שמתאים לו. בהרבה מקרים זה באמת עוזר. לנסות לעשות דברים שמשמחים אותנו, יש אנשים שעוזר להם דווקא פעילות פיזית מסויימת. בעיקר הרבה מנוחה עד כמה שניתן, הפחתת לחצים. בהצלחה בהכל! תעדכן אותנו. וכמו כולם, ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי אצל נורולוג שאתה מתחבר אליו.