היי, היה מעניין לשמוע את זה מהצד שלו, קודם כל אם הוא נגמל או לא- רק הוא יודע, ובכלל יש אנשים שנגמלים וחוזרים לעשן כי הגמילה שלהם לא היתה גם בראש, זה קצת כמו אנשים שעושים דיאטה, מרזים יפה ואז חוזרים למשקל הקודם כי הם לא עשו את השינוי בראש, והדימוי העצמי שלהם לא השתנה חסר נתונים- כמה סיגריות הוא היה רגיל לעשן וכמה שנים הוא היה מעשן, בכל מקרה ברור שטוב להפסיק עם עישון כמה שיותר מוקדם ולא להגרר כמעשן עשר עשרים ושלושים שנים עד שמפסיקים, צרפי אותו לדיון ונוכל להבין ולעזור לכם יותר! ודרך אגב, יש סדנאות בחינם בקופת חולים, זה מספר מפגשים ואולי שווה לו להרשם ולחזק את הגמילה

שלום אור ותודה שאת משתפת אותנו בסיפור. אני מבין שכאחת שלא עישנה לעולם קשה לך להבין מה עובר על בן זוגך. לצערי בן זוגך מתנהג בצורה "נורמלית" ע"פ עולמם של המעשנים. למרות שהפסיק לעשן המחשבה על סיגריה צצה ועולה במצבים שונים, במיוחד במצבים שליליים (לחץ, דיכאון, חרדה, עצב, וכו') אבל לא רק. בן זוגך לא שונה - נרשמו מקרים שאנשים חזרו לעשן אחרי הרבה שנים, אפילו 15-20 שנה שלא עישנו, טריגר קטן והופ הם מעשנים. מה שמתחיל מ"2-3 שאיפות" מהר מאוד עובר לחיפוש סיגריה לשנורר ואח"כ הם כבר קונים חפיסות. מה ששונה אצל בן-זוגך זאת את - את המחסום שלו מלחזור לעשן, לפי תיאורך הוא נמנע בזכותך. זה דבר טוב. עצם זה שאת מתנגדת לעישון נותן לו כלי עצום להתמודד עם הגמילה. עליך לעודד אותו להמשיך להיות לא-מעשן, להיות גמול. מן הסתם יהיו עוד מתחים בינכם בעתיד (למי אין?) אבל זה לא צריך לתת לו תירוץ ולברוח לסיגריה. זה שהוא לא עישן במשבר האחרון מעיד על רצונו העז לא לעשן וזה רצון אמיתי וכנה שלו עם עצמו. עם הזמן המחשבה על הסיגריה פוחתת ואפילו אפשר לעבור משברים מבלי לחשוב על סיגריה, אבל כל הנגמלים צריכים לדעת שהסיגריה אורבת מעבר לפינה כל חיינו ואסור לנו להכנע לזה בשוב שלב. בהצלחה.

תודה על השיתוף. הסיפור שאת מתארת הוא מאוד טיפוסי. בן זוגך היה מכור לסיגריות. ההתמכרות היא לא דבר שעובר - היא תמיד קיימת במוח - רק שאתה בוחר לא להשתמש בחומר אליו אתה מכור. ברגעים מסויימים הצורך בחומר הזה עולה שוב והשאלה היא איך תתמודד עם הצורך. בעבר אותם רגעים גרמו לבן זוגך למעוד ולהשתמש, בפעם האחרונה הוא הצליח לעמוד בדחף ולא עישן. זה הישג מדהים וחשוב לפרגן לבן זוגך על ההישג הזה. את לא יכולה לגרום לו לשכוח מזה. המוח שלו תמיד יהיה מכור, אבל ככל שעובר הזמן וככל שהוא לומד דרכי התמודדות אחרים באותם רגעים שבהם הוא היה רגיל לעשן כך הסיכוי שהוא ימעד הולך וקטן. אם כרגע קשה לו שוב בגלל המשבר אז בהחלט כדאי שימצא מסגרת לתמיכה - יש סדנאות חינם דרך הקופה. בסופו של דבר ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מצליח בצורה מצויינת אך עדיין יש לו קושי ברגעי משבר והוא צריך ללמוד להתמודד עם אלו לא בעזרת הסיגריה. מומלץ לשבת ולחשוב יחד מה עזר לו הפעם לא לקחת את הסיגריה? מה היה שונה? איזה מחשבות עברו לו בראש שעזרו לו לא להשתמש בה?

שלום אור ותודה על השיתוף. מסכימה עם כל מה שכתבו קודמיי. אצל בן זוגך מתעורר חשק לעשן במצבים של לחץ קיצוני. הוא צריך להיות מודע לזה ומוכן לזה. שינסה להכין תכנית מה יעשה בפעם הבאה במצב של לחץ גדול. מאוד כדאי להשתמש בניסיון שלו כדי להכין תכנית כזאת. וזה באמת חשוב לבדוק מה עזר לו בפעם האחרונה מה היה שונה ואיזה מחשבות עזרו לו.

הוא לא נגמל נקודה. הוא רק הפסיק לעשן והחזיק מעמד עם כוח הרצון. כשהכל טוב, הנשיקות , החיבוקים (כן) אז כוח הרצון איתן. אבל, בשנייה שהלכו הנשיקות והחיבוקים (כן) רמת האושר ירדה. תת המודע (המומחים כאן לא למדו את זה) זוכר שהניקוטין יעלה תוך 5.72 שניות את רמת המוליך העצבי דופמין ומיד תעלה רמת הביטחון העצמי וההרגשה הנפשית הטובה (המדומה). כשזה קורה, כוח הרצון לא לעשן מתערער והאדם זקוק לסיגריה כמו אוויר לנשימה. כל שאר התגובות כאן הן רק מהדמיון של "מומחים". לצערי הרב, אי אפשר לשים פה קישור להוכיח את דבריי. את יודע, צריך ללכת לסדנה, לקחת תרופות פסיכיאטריות ותחליפי ניקוטין.