רציתי לשתף את הסיפור שלי, אולי יעזור לעוד מישהו שיש לו את אותה בעיה.

הכל התחיל לפני שנה וחצי. מאי 2018. קמתי בבוקר עם כאבי ראש מתמשכים שמלווים בסחרחורת. בצדי הראש, במצח ומסביב לעיניים הרגשתי מעין חגורת לחץ, שהייתה מתהדקת בשעה שהייתי מדבר. הייתי עונה לאנשים במינימום מילים, בשילוב סימנים עם הידיים. זה היה פשוט בלתי נסבל. הרגשתי איך כל מילה שאני מוציא מהדקת לי את הראש. מיעטתי בדיבור. הראיה הייתה כבדה, כדי להביט ימינה או שמאלה הייתי צריך לסובב את הראש ממש לאט כדי שלא יכאב. לא הייתי מסוגל לנהוג. הייתי מושבת במיטה. לא רציתי לדבר או לשמוע אף אחד. הודעתי לעבודה שלא אוכל להגיע בזמן הקרוב. הייתי חודשיים בבית.
הרופאים שלחו אותי מאחד לחברו. רופאת משפחה. אוזן גרון. פיזיותרפיה. נוירולוגית. בדיקות דם. רופאת משפחה. צילום סיטי. אוזן גרון נוסף. רופאת משפחה נוספת. פיזיותרפיה נוסף. אוזן גורן שלישי מומחה בסחרחורת. מלבד לנוח ולנסות לשחרר מתח, לא היה לרופאים מה לומר לי. אמרתי שאני כבר חודשיים נח וזה לא עוזר. הציעו לי כדורים נגד חרדות. אמרתי שאין לי חרדות.
לאחר חודשיים בבית - הסחרחורת עברה, וחזרתי לעבודה במתכונת חלקית. אבל הראש עדיין כאב, וכל דיבור היה מעצים את הכאב. חודשים שלמים לא יצאתי מהבית, מלבד עבודה. נמנעתי ממפגשים חברתיים. את הזמן העברתי בחיפושים במחשב. נאמר שם שכאב ראש מתחי כרוני יכול להיגרם ממספר סיבות כמו מתח, עומס בעבודה, חוסר שינה ועוד. הפסקתי כל פעילות שיכלה לייצר אצלי מתח. צמצמתי שעות מול המחשב. הפסקתי להגיע לתפילות בבית כנסת. הפסקתי ללמוד עם החברותא. ביטלתי את ההתנדבות השבועית. אבל שום דבר לא עזר. הייתי מיואש. הכאבים בעבודה לא הניחו לי. המצב היה פשוט בלתי נסבל. חשבתי להתפטר.
ניסיתי טיפולים שונים. כושר. יוגה. דיקור סיני. דיקור מערבי. כירופרקטיקה. צמחים הומיאופתיים. פיזיותרפיה. שום דבר. ניסיתי דיאטות ממוקדות לשלול אלרגיה למאכלים בעייתיים. עשיתי בדיקת ראיה אצל אופטומטריסט שאמר שהכל תקין. במשך חודשים ארוכים הלכתי לטיפול של עיסוי רפואי בשיטת טריגר פוינט. גם זה לא עזר.
בבית המצב היה מורכב. מעין, אשתי, מצד אחד ניסתה לתמוך בי. מצד שני, היא הייתה בטוחה שהבעיה היא מתח נפשי, ושהפתרון הוא טיפול פסיכולוגי. זאת הייתה תקופה שבה הייתי עושה נסיעות ארוכות, ולפעמים גם קצת לחץ בעבודה, בנוסף מעין הייתה אז בהריון, והניחה שאולי היה לחץ מהלידה. לא התחברתי לכיוון שלה. לא הרגשתי מתח או לחץ, וממש לא היה לי ראש לדבר עם פסיכולוג. גם ככה נורא כאב לי לדבר. מעין הזכירה שגם לפני החתונה שלנו לא חוויתי מתח, אבל הוא כנראה התפרש בגוף שלי באופן לא מודע, ותפס לי את כל הצוואר. ולכן גם כאן אולי ישנו מתח מודחק.
הזמן והטיפולים נכשלו, הרגשתי נורא בודד והתחלתי להתייאש. הביטחון שהיה לי בכך שהמקור של הכאב הוא פיזי ולא נפשי התערער. בשעות משבר בכיתי נורא, ובלילה, כשכבר לא יכולתי להמשיך יותר, בקשתי ממעין שתמצא לי פסיכולוג. התייאשתי.
לפני 8 חודשים החלטתי ללכת לאופטומטריסט נוסף. הפעם נאמר שיש לי בעין אחת מספר וצילינדר. הפתיע אותי שפתאום גילו לי מספר. עשיתי משקפיים. הרכבתי אותם בעבודה ובנהיגה. הכאבים לא עברו. לאחר 3 חודשים החלטתי לנסות להרכיב אותם במשך כל היום, ואז לראשונה חל שיפור. המיגרנות עברו, כאבי הראש החזקים עברו. ועדיין, היו עוד כאבי הראש. עשיתי פעם שלישית בדיקה אצל אופטומטריסט מומחה, שאמר לי שבכלל אין לי מספר. עכשיו בכלל התבלבלתי – לפעמים יש לי מספר ולפעמים לא?! מה קורה כאן?! אמרו לי שלפעמים קורה שבסוף היום יש מספר בעקבות עומס העבודה. בינתיים החלטתי להישאר עם המשקפיים שיש לי, השלמתי עם הרע במיעוטו. אבל הכאבים לא הרפו.
אחרי כמה חודשים (לפני חודשיים) הגעתי לאופטומטריסט רביעי. אמרתי לו שבדקו אותי ואין לי מספר אבל יש לי כאבי ראש וסחרחורות. הציע לי ללכת לרופא עיניים, הוא יחליט האם ואיזה מספר יש לך. מדהים! רופא עיניים! אצל רופא עיניים עדיין לא הייתי! לפני כחודש הלכתי נרגש לרופאת עיניים. בעין אחת הורידה רבע מספר, ובשנייה הוסיפה רבע, ואמרה שהמספר שעשו לי לא היה הכי מדויק, ואולי עכשיו ארגיש יותר טוב. מאותו יום אני מרגיש אדם חדש, ב"ה.

אם מישהו רוצה להתייעץ, מוזמן לשלוח לי הודעה.
רפואה שלמה