נזקקת יקרה, אנא ממך תזכרי שאת לא חייבת לא חייבת כלום לאף אחד לא חייב להיות כלום לא לעשות כלום לא לתקן שום דבר, כי את מושלמת ושוב קל לי לומר את הדברים האלה כי אני לא מרגיש כמוך ברגע הזה שאני כותב את השורות האלה, אך אני הייתי במצב דומה למה שאת מתארת כאן, מצב שמזל שלא עשיתי את מה שהמחשבות שלי אמרו לי כי אז כבר לא הייתי כאן יותר. תדעי שאת התהום שאת מרגישה לצערי המון אנשים מרגישים היום. את לא לבד ותדעי גם שלצאת מהגהנום הזה לחיים של גן עדן זה גם משהו שהמון אנשים עשו. גן עדן בעולם הזה ולא רק בעולם הבא. גם את יכולה, אני מאמין בך. וגם כואב איתך את כל הצער הזה. אבל כמו שהדברים הרעים שאת מרגישה משתנים ולא נשארים כל הזמן אותו סוג של רע, ככה גם הכל יכול להשתנות, את יכולה לקבל בחזרה את החיים האלה שכרגע נראים לך כמו חלום. את יכולה אוהב, ראובן

כואב לקרוא את מה שאת כותבת אבל הכאב הזה נגע בכולנו. חיבוק ארוך... נשמה כמוך באה לעולם בשביל להפיץ את הדבר המיוחד הזה שיש בה. הנה הצלחת לעשות זאת עם המילים שלך כאן. אנחנו רוצים אותך כאן!!!, חיה, קיימת, כותבת, מתבטאת....ולא נשמטת....

הייתי שם. עכשיו יש לי ילדים , חד הורית, אז אני חייבת לתפקד. ניסיתי להיות זונה. זה לא עזר. כבר כתבתי מכתב פרידה אתמול אבל אז החלטתי לנסות עוד תרופות, חייבת להחזיק בעולם הרע הזה עד שאסמוך על הילד הצעיר שלי .. עד שאבין שעדיף לו בלעדי. מחבקת אותך.

נזקקת, כרגיל כתיבה מדהימה. אגב את כותבת גם על עוד נושאים מלבד הכאב? אני לפחות הייתי מאד שמח לקרוא גם טקסטים אחרים שלך. הכשרון שלך ויכולת הכתיבה הם כל כך גדולים. את חייבת לפתח את זה לאן שהוא אם עוד לא עשית זאת עד עכשיו. אני מוצא את עצמי למרות הכאב שניכר בכתיבתך ולמרות הצער שלי וההשתתפות בצערך מחכה לפוסט הבא שלך. לעיתים אני אפילו תוהה אם הפוסט שלך ההוא עד כדי כך טוב, אינו פשוט טיזר של מנהלי האתר בכדי ליצור תגובות... רובין, כבן לאם חד הורית, הילד יהיה זקוק לך תמיד...