היי יוני, אני ואחרים פה נעשה מאמץ אמתי להבין אותך, ולתמוך בך מהניסיון שלנו. זה קשה מאד מה שאתה מתמודד איתו, חוסר היציבות שבחוץ עם הסבלט והכל, וחוסר היציבות מבפנים, הרי אם כל אחד מהם בנפרד קשה להתמודד אז שניהם יחד זה סיוט. אני רוצה מאד לעודד אותך, ולהגיד לך שזה לא תמיד יהיה ככה, ושבוודאי עם המאמץ שאתה עושה המצב ישתנה, ומצד שני אני חושש שזה ירגיש לך מרוחק או מנותק, כי עכשיו אתה במצוקה וכאב. וגם את זה חשוב לומר, זה בסדר לכאוב, וזה נורמאלי ואפילו מאד שכיח להיות עצוב ובדיכאון, זה לא אומר שזה טוב אבל זה חלק מהחיים. אפילו שכל מה שאתה רוצה זה שזה יפסיק, וזה ברור. אני כאן בשבילך, אם יש לך שאלה או משהו שאתה רוצה לספר, על עצמך או על ההתמודדות שלך, אני כאן ורוצה לשמוע עוד.

היי, תודה על התגובות החמות, זה נכון שזה אינטרנט ומנוכר אבל תודה על המאמץ בכל זאת. עכשיו בוקר והבקרים הכי קשים. מרגיש לבד, אפילו שיש לי פה איתי חבר שישן איתי בסלון של הסאבלט. כמו כשהיינו ילדים, מסיבת פיג׳מות. אז כשאני מתעורר ב 4 בבוקר ומרגיש כל כך לבד יש לי משהו קטן להיאחז בו, אני אומר לעצמי הנה חבר שלי פה, זה לא נורא. אבל זה לא יהיה לעד, הוא יחזור לארה״ב עוד שבוע ואז אהיה לבד. אמרתי שאני בן 33. ומרגיש שזהו, אני תמיד אהיה מדוכא, לא אחזיק עבודה, לא ארצה להתחייב, להיקשר... חצי ממני בארה״ב, חצי ממני בארץ, לא יודע לאן אני שייך. והעולם בוער בכל מקום, כולם שונאים את כולם, כל הזמן מלחמה ומכות... ואני הכי רוצה לחייך ולעזור אבל אז אני רק נפגע.... בקיצור... ייאוש

בנוסף, מרגיש שגבר בגילי שסובל מדיכאון ולא מצליח להתמודד, מעיד על בעיה רצינית. אני מרגיש פחות גבר, שאני לא יציב מספיק ולא יכול לתת לבת זוג מה שהיא מחפשת, ובצדק. גבר בגילי צריך להיות חזק ולבנות סביבו חיים ואנשים שסומכים עליו, ואני רק מתמוטט כל הזמן ולא אמין...

תודה על התגובה... הציפרלקס עושה עליות וירידות, כרגע יותר ירוד אז כותב כדי להקל קצת רק חשוב לי לדבר עם בנאדם אמיתי לא צריך עזרה לחשוב על מה הלאה, רק צריך שהכדור יתחיל לעבוד ולדבר עם אנשים עוזר. זה בסדר להיות אנונימי יחסית, אני כתבתי רק יוני, אבל איך לקרוא לך no one? תודה גם לארז נער, ראיתי את הפרופיל שלך, תודה רבה שאתה כאן עם הנסיון הרב שלך. יש לנו במשפחה ביפולריות, דיכאון, סכיזופרניה, נרקסיזם... נראה לי אני קיבלתי יחסית מקרה קל של הבעיה אבל עדיין מאוד קשה לי עכשיו ואני מרגיש בושה על זה שאני מבוגר שעוד לא התחיל את החיים ומפחד להיכנס למסגרת ולהתמיד בה. העולם נראה לי כל כך מקום רע, למה להתאמץ... סליחה שאני סתם שופך, בטח זה לא מעניין אף אחד, או שפשוט שוב אני מרגיש בושה וצורך להתנצל על מה שאני ומה שאני צריך... אם יש מישהו שמרגיש כמוני שילחץ על הלב :) מתגעגע לכולכם למרות שלא נפגשנו. סופש נעים...

הי יוני. שמי גליה ואני עברתי תקופה של סבל נוראי מתופעות ליוואי של ציפראלקס לפני 3 שנים. שבעקבות שימוש בו הגעתי אפילו לבית חולים פסיכיאטרי עם פסיכוזה. הרופאים עצמם בבית חולים קבעו שלא התאימה לי תרופה שלקחתי יותר מחודשיים ומצבי החמיר עד חוסר תפקוד. אחרי תקופה ללא תרופה אנטידיכאונית עדיין היתי שרויה בדיכאון אמנם יותר נסבל ואז גיליתי באינטרנט דרך ציאט פסיכיאטרי שניהל אותו נטורופת נדב אלשיך תוסף מזון צמחי שנקרא 5htp. יצאתי בעזרתו אחרי שבוע מדיכאון כמובן במינון תואם למצב שלי. אני בעצמי סיימתי לפני 3 שנים לימודי נטורופתיה. המלצתי עליו למספר מכירים שלי והוא עזר לעוד 4 אנשים בשנה האחרונה. לדעתי, אם ציפראלקס בעבר עזר לך, אתה יכול לנסות להמשיך איתו. לי הוא לא עזר רק החמיר בצורה דרסטית את הדיכאון שלי ולכן פתרון טבעי התאים לי יותר. רק אתה רשאי להחליט מה יותר טוב בשבילך. מבינה את הסבל שלך . בנאדם שלא סבל מדיכאון לא יכול להבין אותך כמו מי שהיה שם בעבר

תודה רבה לכל המגיבים, רק לפי המספר של האנשים שלקחו את הזמן כדי לכתוב לי כאן משהו זה מחמם את הלב... אנחנו לא לבד, זו מחלה כמו כל מחלה, ומותר לנו לדבר על זה. לא להתבייש. שבוע מקסים יוני