הי עמי, קראתי את השיחה הקודמת שהתחלת עם דר יעל ואני מצטרפת לכל מה שכתבה ומצטערת אתך. זה אכן קשה ומייאש אבל באמת נכון שלפעמים צריך לעבור את זה ככה עם הרבה קשיים בדרך. אין פתרון או עצה שאתה יכול לשלוף שיפתרו את הבעיה. יש תהליך שזיווה צריכה לעבור, ואתה עובר אותו ביחד איתה. כעס הוא מיותר בתהליך הזה - זיווה לא צריכה לכעוס על עצמה ואתה לא עליה. גם אשמה היא רגש מיותר ולא יעיל במצבים האלה. אפשר רק להצטער ובעיקר ללמוד. לשאול את זיווה מה היא למדה מהניסיון שלה שיכול לעזור לה בפעם הבאה. ואני לא מתכוונת לכוון לתשובה חסרת תועלת כמו: למדתי שאין לי כוח רצון. אני מתכוונת לתשובות מדוייקות וכנות לגבי מה עבד ומה לא עבד. אני לא ככ זוכרת איך היא הפסיקה אבל בוודאות יש עוד דברים שהיא יכולה לעשות. אני מסכימה מאוד עם האמירה של דר יעל לא להרים ידיים. כל מה שקרה לא אומר שזיווה לא תצליח בפעם הבאה. לשמחתכם המצב בדיוק הפוך - בפעם הבאה היא תהיה חכמה יותר.

נילי תודה על תשובתך. אני יודע שאין עיצת זהב או מעשה קסם . זאת עבודה קשה.קשה מאוד. היא הצליחה להיגמל על ידי סדנה של אלן קאר. מקווה שיום א היא תתקשר לאלן לדבר עם המומחים.הם הרי הבטיחו תמיכה לכל החיים. ביום א נתחיל מיני קרב.ומקווה שהפעם שניפגש יהיה לדווח דברים טובים .

נשמח מאוד להתעדכן. בסבלנות ובאהבה זיווה תתקדם עוד בדרך לכיוון השחרור מההתמכרות לעישון. עשיתם ביחד עד היום עבודה מרשימה וכל הכבוד על ההתקדמות עד עכשיו

אתמול שבת אחר הצהרים ניצלתי את הזמן לשוחח עם זיווה בנועם , מילים רכות קראנו ביחד את מה שכתבתי כאן ביחד עם התשובת של דר יעל ושלך נילי ואני ושאלתי שאלות : שאלתי מה הרגשת בסיגריה הראשונה ? יא איזה כייף חזרתי לעשן ? או איזה גועל מה אני לעצמי . כאשר דמעה זולגת מעינייה אמרה הראשון – איזה כייף חזרתי לעשן . היא עדיין מבולבלת מצד אחד מאוד רוצה לחזור לעשן כמו פעם , אך מפחדת מהשלכות הגופניות עליה , היא מרגישה מחנק בגרון וצריבה , הריח והכאבים ברגלים בנוסף חוששת שאתרחק ממנה שוב . זאת הקופסא השלישית שהיא קנתה , מחזיקה ביד ומתחרטת , מחזירה לקופסא או זורקת . אמרה איזו מטומטמת אני שנכנעתי לסיגריה שוב . איך נפלתי שוב ושוב . אני יודעת מה ההשלכות של סיגריה אחת והנה מתוך שיעמום נפלתי שוב . הרגעתי אותה אמרתי לה את ב95% שם . תיקנה אותי ל98% . זה הכול ניסיונות .תתארי לך דרך רצופה מהמורות ופקקים ורמזורים אדומים אך בסוף מגיעים למטרה הנכספת . היא חוששת מאוד מהיום זה – יום ראשון להגיע לעבודה ולרוץ לפינת עישון עם כולם. היא אמרה לי אל תתבאס עלי אם אגיע הבייתה עם ריח של סיגריות , זה חזק ממני . מבטיחה למשוך את הזמן עם הסיגריה , במקום בשבע בבוקר את הראשונה , אעשן אותה בעשר בבוקר . שוב חזרה כמה שהיא קלת דעת שהתפתתה לסיגריה , אמרתי לה , זו לא את זאת הסיגריה שיושבת לך בצד בפינה נסתרת בראש ומרימה ראש כל פעם . סיכמנו שהייתה שנה נהדרת וכמעט לא היו לה מחשבות , רק לאחרונה הן התחזקו . ביקשתי ממנה לנסות להתקשר לאלן קאר ( מקווה שהיא תעשה זאת ) . אמרה לי תן לבד , אני צריכה לעשות את הטקס הזה לבד . אני צריכה להיפרד ממנה בעצמי כאשר אני אהיה מוכנה .ואני חושש שהמוכנות הזאת לא תבוא כל כך מהר . הצעתי לה ללכת לטיולון קטן כל פעם שיש חשק לסיגריה ( כולנו צריכים את ההפסקה הזו של כמה דקות ) הצעתי לה במקום סיגריה תקנה לה בקופיקס משקה קר וצונן , זה יעשה לה טוב ההליכה לשם והמשקה הצונן . כולי תקוה שנעבור את המהמורה בכביש בקלות יתרה .

היי עמי, זה משמח לקרוא שאתם מדברים על זה בפתיחות ואני בטוחה שהתמיכה שאתה נותן עוזרת לזיוה. נשמע שיש נקודה מאוד בעיייתית שהיא פינת עישון בעבודה. האם כולם חוץ מזיוה מעשנים בעבודה? מה עושים שאר העובדים שלא מעשנים? איזה הפסקות הם לוקחים? איפה? אחת האפשרויות היא לנסות לראות איך מתמודדים עם המצב הזה - ממש לשבת ולחשוב איך אני יכולה לייצר לי הפסקה אחרת בעבודה שהיא כיפית ונחמדה עם אנשים שטוב לי איתם אבל לא בפינת עישון. האם אפשרי לדבר עם חלק מהעובדים שם? האם יש משהו אחר שהיא יכולה לעשות בזמן שהם יוצאים לפינת עישון במקום זה? אני רואה שגם העלת בפני זיוה מס' הצעות - מה היא חשבה עליהם? האם היו לה הצעות נוספות או דברים שהיא התחברה אליהם? נשמע שהיא מתבשלת עדיין עם ההחלטה שלה. יש תרגיל קטן שלימדו אותנו שאולי כדאי לזיוה לנסות. הרעיון הוא להבין שחלק מהמחשבות שלנו לגבי הסיגריה הם בדיוק זה - מחשבות ולא עובדות - ורק אנחנו מחליטים מה לעשות עם המחשבה הזאת. התרגיל בעצם מבקש מהאדם לזקק את מה שהוא חושב לגבי הסיגריה (לדוגמא "אני חייב סיגריה עכשיו"). בשלב הבא והחשוב להוסיף לזה סימן שאלה - "אני חייב סיגריה עכשיו?". בשלב הבא להוסיף אני חושב ש... ("אני חושבת שאני חייבית סיגריה עכשיו") - השלב הזה בא להדגיש כי בעצם זאת רק מחשבה - זה לא עובדה - אין חייבת, יש רק מחשבה שהיא חייבת. מה עושים עם המחשבה הזאת? אפשר להחליט החלטה שזורמים איתה ומעשנים את הסיגריה מתוך בחירה, ואפשר להחליט שמתעלמים מהמחשבה ולא מעשנים את הסיגריה. ההחלטה מה לעשות עם המחשבה היא בידיים שלה.

ועם כל זה ועם החיבוק האדיר שהיא קיבלה ממני ועם השיחות והקריאה המשותפת של התשובות שלך ושל נילי . זיווה קיבלה החלטה להתקשר לאלן קאר , והיא נרשמה לסדנת חיזוק ב01.08 בנתיים אני כאן לצידה , מהלל ומשבח את חיים היפים בלי . תומך מכין לה שקית ירקות ושקית פירות יבשים כל יום . אשמח לעדכן בבשורות טובות

וואו, יופי. זה ממחיש כמה שהיא בפועל עדיין בתהליך ולא ויתרה. אני בטוחה שהחיבוק ממך והשיחות בנושא תורמות לכך.תמשיך לעדכן:)

תודה ד"ר על תשובתך הארוכה והמלומדת , אצל זיווה זה היה חלק מתנאי הקבלה להיות מעשנת , המנהלת הקודמת שלהם סגרה כל ניהול המשרד את כל האינטרגיות והריכילויות בפינת עישון אם אתה לא מעשן בעבודה של רעייתי אתה לא קיים . תמיד אמרתי לה שיש מישהו שמצמיד לה אקדח לרקה ומאיים עליה כדי שתגיע לפינת עישון כי אם היא לא שם , היא לא קיימת מבחינתם . חשבתי לדבר עם האנשים שם שלא תעיזו לתת לה סיגריה , אך ירדתי מזה , זה לפלוש לתחום לא שלי . למזלה העמיתה לחדר \ חברה אמיתית שהיא לא מעשנת והיא שומרת לה עד גבול מסויים. מה קורה שכולם בהפסקה , הצעתי לה ללכת לקופיקס לקנות משקה קר , ללכת להליכה רגלית סביב הבניין , לעלות 3 -4 קומות ברגל . לבוא אלי למשרד , אנחנו עובדים בעבודות שונות באותו הרחוב . בסדנה של אלן קאר ניטרלו לה את המחשבה הזו של החייב סיגריה ומה קורה בפינת עישון שאני לא שם , והיא גם למדה שהכול זה פיקציה שהמעשנים מסבירים לעצמם שבלי הסיגריה הם לא שווים כלום . במהלך השנה הזו זיווה למדה שבעיות לא פותרים עם סיגריה שמותר לבכות והחברים נשארו חברים שלה אפילו אם היא לא הלכה איתם לפינת עישון . היא למדה להריח את עצמה ולגלות שהבושם שהיא פיזרה על עצמה בבוקר , נשאר בסוף היום ולא צריך לדחוף את החולצה עמוק עמוק לסל כביסה כדי שלא יריחו . היא חוששת מאוד לבוא הבייתה עם ריח של סיגריות ושהילדים ילמדו שזה הריח של אמא ויום יבוא וחס וחלילה הם יתחילו לעשן כי זה הריח של אמא ואם לאמא זה כייף אז גם לנו יהיה . היא חוששת מזה מאוד .היא חוששת מהמחלות שנגרמות , השבוע נתבשרו על שתי חברות חולות במחלה הארורה הזו , אחת מעשנת ואחת לא ואנו מאחלים בריאות לשתיהן . חשוב לה לזיווה כן להמשיך עם הגמילה , אך היא נפלה שוב ברגע אחד של חוסר תשומת לב ושיעמום וזה כן חשוב לה לצאת מהמעגל זה . כן חשוב לה הדוגמא לילדים והשמירה עליהם שלא יעשנו , הילדה שלנו כבר עוד מטעט 14 ויש לה כבר חברים שמעשנים ואנחנו רוצים להרחיק את הילדה משם . ועם כל זה ועם החיבוק האדיר שהיא קיבלה ממני ועם השיחות והקריאה המשותפת של התשובות שלך ושל נילי . נדמה לי שזיווה רצתה שאגלה מהר ומוקדם על מנת שאושיט לה את היד ואעזור לה זיווה קיבלה החלטה להתקשר לאלן קאר ובמהלך השיחה איתם היא אמרה שהיא נפלה ונציגה אמרה לה לא התקשרת אלינו ?? מפה לשם והיא נרשמה לסדנת חיזוק ב01.08 עד אז היא מחזיקה מעמד עם 2-3 ביום , אני מקפיד לחבק ונשק את זיווה , להלל ולשבח את החיים היפים בלי .

כל הכבוד עמי על הסבלנות. זה בדיוק מה שצריך. גם המעשנים עצמם צריכים ללמוד להיות סבלניים ולתמוך בעצמם. לשבור הרגלים אוטומטים ומחשבות אוטומטיות זה לוקח זמן. אני מסכימה מאוד עם דר יעל לגבי המודעות למחשבות שלה זה חלק קריטי ממש בתהליך הגמילה. זה קצת דומה להחלפת תקליט, למי שזוכר מה זה...:)) לכולנו יש תקליטים בראש שאנחנו רגילים לשים, וזה במיוחד דומיננטי אצל מעשנים. ומי שרגיל 20 פעם ביום לשמוע את התקליט ״סיגריה עוזרת לי ונעימה לי״ מתרגל לשיר את זה בעל פה. הסיגריות לא תמיד עוזרות ולא תמיד מהנות. אבל זה לא יעזור אם אנחנו נגיד את זה זיווה צריכה לשים לב בעצמה לכל סיגריה. לנסות לשים לב למחשבות שלה שמלוות את העישון ולתחושות שמלוות את העישון. לפני ואחרי. הבעיה היא שעכשיו התעורר מחדש גם הצורך הגופני אז היא צריכה לזכור שגם זה משחק תפקיד כשמתעורר החשק לעשן.

אני מבין הכול וגם זיווה מבינה שהיא עוררה את השד מחדש . עד לסדנת חיזוק היא מעשנת 2 - 3 ביום , אני גם חושש שזה יכול לעורר אצלה את החוסר בגמילה . יש משהו שניתן לעשות במשך 3 שבועות האלה , אני לא רוצה לתסכל אותה ומעדיף שהיא תשמור על עצמה על אש קטנה מה שניקרא . מה דעתכן ?

הייתי שוקלת לקנות מסטיק או לכסנית של ניקוטין - זה יעזור לה להוריד את החשק וימנע ממנה לעלות בכמות. מאוד קשה להשאר רק עד 2-3 ביום כי כרגע יש עוררות במוח בקולטני הניקוטין והמוח ירצה להחזיר את עצמו לכמויות הניקוטין שהוא רגיל אליהם. אפשר לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם רופא. היא יכולה להשתמש די בחופשיות אפילו עד 15 ביום, תכלס כל פעם שעולה חשק לסיגריה. היא יכולה גם כ- 20 דקות לפני סיטואציה קשה לדוגמא אם היא יודעת שעוד מעט יוצאים להפסקה וכולם מעשנים. יש ממש דרך שצריך להשתמש בהם אז אם זה רעיון שהיא אולי תרצה לאמץ תכתוב ואסביר בפירוט. בנוסף, כפי שנילי כתבה, היא יכולה לערוך רישום של המחשבות והמצבים שבהם היא מעשנת את ה- 2-3 סיגריות - לעלות עוד יותר את המודעות למה שעובר לה בראש והתחושות שלה לגבי הסיגריות

תודה על התשובות שלכן , זיווה היא פחות אישה של כתיבת מחשבות אלא של תכלס , בא לי עכשיו וזהו . תאמת מעדיף להשאיר את המצב כך , וסומך עליה גם לסדנה של אלן קאר , אמרו לה לבוא עם כמות מספקת של סיגריות כי יהיו הפסקות עישון . אשוחח איתה היום ונראה איך מתקדם

לאחר מחשבה ארוכה ביני לבין עצמי , החלטתי להשאיר את המצב כך כמו שהוא . זיווה בהחלטה גורלית ושלמה עם עצמה החליטה להסתער שוב על הגמילה ולהתחיל מהתחלה כמו שאתם יודעות ב01.08 היא הולכת לסדנת חיזוק באלן קאר . לא מצאתי טעם לשוחח איתה על שיטות אחרות ולהוסיף לה מסטיק ניקוטין או לעורר בה מחשבות מיותרות , היא גם ככה קשה לה . היא חוזרת כמעט ללא ריח ואני חושב שהיא שומרת על סף מאוד נמוך של סיגריות 2-3 אני לא רוצה לייצור אצלה אנטי גמילה או שהיא תחשוב שאני חודר לה לתחום שהוא באחריות שלה , במעגל הפנימי שלה , לי אין מקום שם . היא אמרה לי אהובי , אני צריכה את הפרידה הזו , תן לי לעשות זאת בקצב שלי ואני חייב לציין לזכותה שהיא יזמה את השיחה לאלן קאר כאילו בתת מודע שלה היא רצתה שאגלה , למנוע מעצמה את המבוכה בלספר לי ואני גם שמח שמצאנו את הדרך לפיתרון במהרה ללא חיכוכים מיותרים כי אם היא זיווה הייתה שומרת בבטן ולא משתפת בעוד חודש חודשיים המצב היה שונה לגמרי . חלק מאוד גדול יש לכם בתהליך הזה , באמת מצאתי \ מצאנו מקום שמקשיב עם עצות טובות ומועילות .

בהצלחה האמת שהעצות שלנו עם כל הניסיון והמקצועיות חייבות להתאים לאנשים. אין פתרון אחד. אם מתאימה לזיווה דרך אחרת היא מחליטה. ואם לא יילך תנסה דרך אחרת. אנחנו תמיד פה כדי לתת עצות הנגמלים הם אלה שמחליטים