שלום. אני נמצאת במצוקה. אני מקווה שזה לא ישמע מטופש או חסר אונים - אך אני לא יודעת מה לעשות. אני סובלת מהפרעת אכילה כבר כמעט שנתיים. ולא יודעת איך להתמודד איתה. אף אחד אינו יודע על כך, גם לא המשפחה שלי. זה התחיל מאנורקסיה - יותר נכון, מהרצון הפשוט לרדת במשקל. כל החיים שלי רציתי לרדת במשקל, ופנטזתי על להיות רזה. אך לא ממש עשיתי עם הרצון הזה שום דבר. בגיל 17, אובחנתי עם הפרעת חרדה וOCD, ובעקבות לחץ נפשי ובכללי מוגבר במהלך כיתה י"א - י"ב בשל כל הלימודים והבגריות, הOCD שלי החמיר, ויחד איתו - שנוהגים לעשות כל דבר באובססיביות, גם התחלתי לספור קלוריות באובססיה. הגעתי למשקל של 47 קילו, והסתרתי את זה בפני הצבא כאשר התגייסתי. במשך הטירונות אחת המפקדות שמה לב לכך שלא אכלתי, והציבה בפניי שאם לא אתחיל לאכול - היא תעביר את המידע הלאה לדרגה גבוהה יותר לטיפול. מהפחד על מקומי ותפקידי בצה"ל - התחלתי לאכול. למרות שהייתי בהכחשה מלאה על מצבי. עדיין חשבתי שאני שמנה, שאני צריכה לרדת עוד. למרות שבשלב הזה אפילו מחזור כבר לא היה לי. במהירות העלתי את כל המשקל חזרה, והגעתי למשקל תקין - אף לעודף משקל. הסיבה הפשוטה אך הכואבת מאוד לכך היא שמהאובססיה ללספור קלוריות ולראות כמה זמן אני יכולה לשרוד בלי אוכל, ולאיזה משקל הכי נמוך אני יכולה להגיע, הגעתי לאובססיה לאוכל. בצבא גם סבלתי חברתית מאוד ואוכל היה המקום המפלט היחיד שלי. והחבר היחיד שלי למעשה. כרגע אני בעודף משקל, לפני כחודשיים השתחררתי מהצבא בשל דיכאון ומחשבות דיכאוניות. לא יכולתי יותר לחיות עם הגוף שלי. העדפתי לחשוב על המוות ומאשר לחשוב על הכאב שאני חשה כרגע. זה פשוט בלתי נסבל. לחיות בגוף כה שמן, גדול, דוחה, ופשוט מלא נפח ושומן. והכי גרוע - שאת ממשיכה לאוכל, ושאין לך דבר לעשות עם זה. ניסתי כל דיאטה אפשרית, הוצאתי כסף, הכל. אני לא יודעת מה לעשות. אני ניסיתי לחזור לפחד מאוכל, ולספור קלוריות, אבל לא הצלחתי לעמוד בזה יותר מכמה ימים, ואחרי שהצלחתי - ישר התחיל לי התקף אכילה, שתרתי משמע אכלתי כל מה שבא במגע עם ידי, ורציתי להקיא אחר כך. האם אשאר במשקל הזה לכל החיים? האם אמשיך לעלות ולא יהיה מוצא מלבד התאבדות או ניתוח להרזייה? מה עושים במצב כזה?