הי יקרה, כתבת מהלב ברגע של מצוקה ונשמע שאת באמת בתוך תסבוכת אך לא באשמתך כלל. את מתארת התנהגות אשר נשלטת על ידי מה שנראה כמו הפרעת אכילה פעילה. והיא זו שמושכת בחוטים. היא זו שמשפיעה על מצבי הרוח הקיצוניים. זה באמת מאד קשה ואף בלתי נסבל להיות נתונה תחת השלטון הזה שלה. זה ממש חשוב שכתבת פה וחשוב להמשיך לשתף. לא רק אותנו , אלא לפנות לטיפול. במקום שיוכל לתת לך מענה מתאים לצרכים שלך. טיפול משולב- ריגשי ותזונתי. אני שומעת את הבושה שלך מבעד למילותייך, ואני מקוה שתוכלי לקחת נשימה עמוקה ולדאוג לעצמך. אם תכתבי באיזה אזור את גרה נוכל לתת לך כיוון לאיזה מרכז טיפולי לפנות. מה את אומרת?

אני מאזור הצפון .. הייתי באשפוז לפני שנתיים וחצי שלוש אובחנתי עם אנורקסיה ומאז שיצאתי מהאשפוז הייתי בערך שנה במרפאה קהילתית לא ממש שיתפתי פעולה עד שחשבו שכבר יותר טוב כי עליתי במשקל... ולא ראו טעם להמשיך את הטיפול כי לא היה כזה כיוון שלא הייתי מעוניינת, ככה שאני בערך שנה בלי שום מסגרת.. ולא מעוניינת ללכת למרפאות שקרובות לבית ככה שאני די סותרת את עצמי ויוצאת טיפשה עקשנית

לא טיפשה, עקשנית.. אולי :) אם כי זו גם יכולה להיות חוזקה ולא רק חולשה. עקשנות יכולה להוביל גם להצלחה. לפעמים צריך כמה ניסיונות טיפוליים עד שהתהליך מתחיל לזוז. מקוה שתצליחי לחזור למסגרת טיפולית תומכת.

למה זה ככה? כי זו מחלה סיוטית ונודניקית שלא מרפה בקלות!!!ממש מבינה אותך בעיקר במצבי הרוח ואני בטיפול למעלה משנתיים מהסיבה שלמרות שיש תקופות קשות אני רוצה לומר לה להתראות ואל תחזרי, כי אני זוכרת כמה כל שלב סיוט מהשני!!! מאחלת לך למצוא מטפלת טובה שיחד תצעדו ותציאי מזה