מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

סימה לבני
סימה לבני
רוקחת בכירה, מנהלת המרכז לייעוץ תרופתי אישי, מחברת הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". לבני עוסקת בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים בחברת "זיעור". בעברה, ניהלה את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". סימה שמה לה למטרה לקדם את הרוקחים כיועצים ורוקחים קלינים כמומחים לתרופות, כחלק מהצוות הרפואי. היא נותנת הרצאות ברחבי הארץ לקידום הניהול העצמי של התרופות באמצעות איתור מוקדם של בעיות שנובעות מתרופות, והספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי" הינו באותו עניין.
ליאת נסים
ליאת נסים
רוקחת קלינית בקופ"ח מאוחדת תואר ראשון בביולוגיה תואר שני ברוקחות קלינית וניהול רגולטורי
רוקחים קליניים- אוני
רוקחים קליניים- אוני
כל המשיבים הינם רוקחים מוסמכים הלומדים בבית הספר לרוקחות של אוניברסיטת בן-גוריון, במסלול לתואר שני ייחודי לרוקחות קלינית קהילתית וניהול רגולטורי (MSc) של בית הספר לרוקחות באוניברסיטת בן גוריון. המענה ניתן על ידי רוקחים מוסמכים במסגרת שיתוף פעולה ייחודי בין "כמוני", לבית הספר לרוקחות שבאוניברסיטת בן גוריון וזאת כחלק מקורס ייעוץ רוקחי תרופתי מתקדם, המקנה בין היתר מיומנויות מעמיקות בייעוץ ותשאול רוקחי ובמתן מענה לבעיות הקשורות בטיפול התרופתי, את הקורס מרכזים ומנהלים פרופ' איל שורצברג וד"ר אורלי שמעוני. .
ד
ד"ר פזית שקד רוקחת קלינית מומחית
שלום. אני ד"ר פזית שקד, רוקחת קליניתמובילה ופורצת דרך בישראל, היחידה בעלת תעודה מארה"ב של מומחית בטיפול תרופתי בקהילה. מאחוריי 23 שנות ניסיון שבהן הבאתי אלפי מטופלים בארה"ב ובישראל לאיזון תרופתי ובריאותי. צמצום תרופות מיותרות, איזון מחלות דרך תזונה ומניעת תופעות לוואי מתרופות הם נר לרגליי. במהלך שנות עבודתי התמקצעתי בנושא הטיפול בסוכרת וכיום אני משלבת הדרכה וליווי תזונתי יחד עם טיוב הטיפול בתרופות. בעבודה שלי משולבים יחס אישי חם, עוטף ומתחשב למטופלים ומקצוענות בתפירת הטיפול התרופתי היעיל והבטוח ביותר תוך השגת שיתוף פעולה מיטבי של הרופאים איתם אני מתקשרת באופן אישי לגבי כל מטופל/ת. לאחר תואר ראשון ברוקחות באוניברסיטה העברית השלמתי תואר ד"ר ברוקחות קלינית באוניברסיטת דוקיין בפיטסבורג, פנסילבניה בארה"ב, סטאג' בבית חולים Albert Einstein Medical Center בפילדלפיה, פנסילבניה. שימשתי 8 שנים כמנהלת שירותי רוקחות קלינית בבית חולים St. Mary Medical Cente בפרברי פילדלפיה , 13 שנים כרוקחת קלינית ב"שרותי בריאות כללית" ומזה 12 שנים נותנת שירות פרטי בלבד במסגרת הקליניקות בתל אביב וחדרה

תופעת לוואי

אנונימי
אנונימי
09/11/19 2:38
13 תגובות

סביר שאסציטלופרם (ציפרלקס) יגרום למחשבות אובדניות לא רצוניות? מה הסיבה לכך ? האם חולף?ומה ניתן לעשות?


תגובות

היי רעות,

תחילת טיפול בציפרלקס (או כל תרופה ממשפחת ה-SSRI) בהחלט עלול לגרום לעליה בסיכון למחשבות אובדניות. אם את חשה בכך או מכירה מישהו במצב זה כעת אנא פנו חזרה לרופא המטפל בהקדם! הרופא ינחה אותך איך להפסיק את הטיפול (בהדרגה) וימליץ על דרכי התמודדות (החלפה לתרופה אחרת, קבלת תמיכה מפסיכיאטר). 

למה זה קורה?

כאשר אדם חווה דיכאון קשה הוא עשוי לקבל ציפרלקס להתמודדות עם המחלה. התרופה עוזרת להתגבר על תסמיני דיכאון וחרדה באמצעות העלאת רמות הסרוטונין במוח. התהליך מתרחש באופן איטי ולכן לוקח זמן לגוף להיות מאוזן מבחינת הכימיקלים המופרשים במוח. כאשר אדם בדיכאון, הוא מרגיש חסר חיות, חסר כוחות ורצון לעשות כלום, ולמזלנו זה כולל גם חוסר כוחות לפגוע בעצמנו. בתחילת טיפול בציפרלקס, העלאת רמות הסרוטונין האיטית אינה גורמת עדיין להעלמת הדיכאון אבל בו זמנית אדם מתחיל לחוש יותר כוחות. שילוב הייאוש מהדיכאון והכוח הפיזי שלפתע מתחיל להיות מורגש מוביל לפוטנציאל למחשבות אובדניות עד כדי ביצוען. כאשר התרופה ניתנת לתסמינים של חרדה או הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) מנגנון העליה בסיכון למחשבות אובדניות עדיין לא הוכח במלואו ולא יודעים באופן חד משמעי מדוע זה קורה. 

קריאה נוספת:

התופעה תוארה בעשרות מחקרים ונמצא כי בטווח הגילאים 18-24 היא השכיחה ביותר. עם זאת, מחקרים מצאו כי גם מבוגרים עלולים לחוות עליה של עד פי 2.5 בסיכון למחשבות אובדניות. ניתן לקרוא עוד קצת במחקר הבא: כאן.

בעקבות התופעה הנ"ל, הורה ה-FDA לכתוב בעלון אזהרת קופסא שחורה לגבי העליה בשכיחות למחשבות אובדניות בתחילת הטיפול. ניתן לקרוא עוד בעלון התרופה כאן.

מה אפשר לעשות?

מלבד הפחתת מינון הדרגתית בתרופה\ החלפה לתרופה אחרת מתאימה יותר, אחת מדרכי ההתמודדות עם המחשבות היא לקבל טיפול מפסיכולוג קליני\פסיכיאטר בשיטת CBT. מדובר בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי אשר מלמד דרכי התמודדות מגוונות עם מחשבות קשות, ובכך הפחתה משמעותית ברצון לפגוע בעצמנו תוך כדי שחווים ייאוש קשה. מדובר בסדרת מפגשים קצרה (כ-10-12 מפגשים). 

אני שוב חוזרת ומבקשת לפנות בהקדם לייעוץ רפואי באם את מכירה מישהו שחווה אותם כעת, ומאחלת הרבה בריאות.

מקווה שסייעתי ונתתי מענה לשאלותייך,

רותם סולומון

רוקחת קלינית 

ואם מתאים לך אפשר לבקר באתר לייעוץ תרופתי אישי וגם בדוקטור לתרופות בפייסבוק.

www.drpharma.co.il

רעות19
09/11/19 10:14

תודה רבה. אך הבנתי שהתופעות האלה הן זמניות וחולפות עם הטיפול, כדאי להמשיך להמתין בסבלנות ובמקביל לקחת כדור הרגעה- ואבן למשל?

הציפרלקס הוא כדור שהטיב עמי במשך שנים. הפסקתי אותו לפני חצי שנה וחזרתי אליו בעקבות חזרתן של החרדות. 

רעות19
09/11/19 10:18

ואני בטבעי לא אדם אובדני, כשחזרתי לטיפול בכדור אחרי הפסקה של חצי שנה המצב החמיר עוד יותר, פתאום אני מרגישה מעורערת ומבולבלת ונכנס בי מן דכאון ומחשבות שאני בכלל לא מבינה מאיפה הן באו. יש לי עוד חיים בחוץ שאני רוצה לחיות. למעשה לאחר שחוויתי התקף דיסוצאציה, ניתוק פניתי למיון ולמעשה שם אמרו לי לחזור לציפרלקס. הפסיכיאטרים גם שיחקו לי עם המינונים, העלו לי ל15 ואז חזרתי ל10 למינון שתמיד הייתי לוקחת ואני כבר מעל לשבועיים עם המינון המקורי ולא חשה הטבה. השאלה אם נכון להחליף כדור ובכלל, אחרי נזק כזה גם אם הוא זמני השאלה אם בכלל כדאי לי להכנס לעסק הזה של תרופות פסיכיאטריות. לא יודעת מה ההשלכות של זה עכשיו, מה שבטוח זה יותיר בי טראומה לכל החיים התופעת לוואי הנוראית הזו.

barak2017
09/11/19 10:06

שלחי לפסכיאטר שלך הודעת ווצאפ אם הוא לא עונה תפני למיון בבית חולים פסיכיאטרי. רק קחי בחשבון שיכול להיות שישאשפזו אותך אם הם יראו לנכון. הציפרלקס זו התרופה שאני הכי שונא שלקחתי אותה המון שנים והגמילה שלה הייתה פשוט סיוט מה שאת מתארת X10000 לפעמים אני באמת מבין שלפעמים אין ברירה כי המצב מאוד גרוע, רק יש לקחת הכול בחשבון שלוקחים תרופה וחבל שהפסיכיאטרים שמביאים את התרופות האלו ורופאי המשפחה לא מדווחים על הדברים שיקרו לאחר הטיפול באמצע הטיפול ובתופעות הגמילה שלו. 

רעות19
09/11/19 10:19

ומה הכי גרוע אם הם יאשפזו? האשפוז יהיה זמני עד לייצוב נכון? ולמה הכוונה שהגמילה מהכדור הייתה נוראית?

כשאני לפני חצי שנה נגמלתי מהכדור היו לי תופעות לוואי אבל לא אובדנות חס וחלילה.

כל אדם מגיב שונה לכדורים מסוג ssri. זה תלוי במחלה הבסיסית וגם כיצד התרופה עוברת מטבוליזם (מסלול מספיגה ועד פירוק) בגוף שלנו. לחלק התגובות יהיו בלתי נסבלות וחלק אפילו לא יבינו על מה אנחנו מדברים פה.  בנוסף, לא תמיד תרופה שהיתה לנו טובה בעבר תמשיך תמיד להתנהג באותה הצורה. 

על מנת למנוע את התחושות הקשות שתיארת, יש מקום להתחיל במינון נמוך ולעלות בהדרגה לאורך תקופה של כשבועיים לפחות. בהתאמה, יורדים כך גם במינון כאשר רוצים להפסיק את הטיפול. 

חשוב לעדכן את בעלי המקצוע בתחושות ותופעות הלוואי, מכיוון שיש הרבה חלופות תרופתיות שניתן לנסות. כמו כן, גם חלופות שאינן תרופתיות נבדקו במחקרים ושילוב טיפולים פסיכולוגים יחד עם התרופה העלה משמעותית את יעילות הטיפול. 

אני כמו רעות, לא חושבת שיש מה לפחד מלפנות למיון פסיכאטרי או לפסיכאטר.זה הדבר הנכון לעשות. קיימות תופעות לוואי שאין להתעלם מהן (לכן התופעה הזאת מודגשת כאזהרת קופסא שחורה בעלון. כלומר: היא חמורה ויש לגשת לטיפול רפואי). 

 

הרבה בריאות,

רותם סולומון

רוקחת קלינית 

רעות, ראיתי ששלחת לי את אותה הודעה בהודעות אישיות. עניתי לך שם ואני לא רואה צורך לשתף את התשובה שלי גם בפורום. .

לגבי הואבן שכתבת: בהחלט אחת האופציות הטובות להתמודדות עד שהציפרלקס יתחיל את השפעתו המיטיבה. הרחבתי על כך בהודעה האישית ששלחתי לך. 

הרבה בריאות

רותם סולומון

רוקחת קלינית

רעות19
10/11/19 20:53

אני מרגישה בלבול וערעור עצמי. לא יודעת אם הכל אמיתי כבר או לא וזה מפחיד אותי. גם הקטע עם המחשבות האובדניות. למעשה זה הסיפור אצלי.

 עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. הגמילה עצמה מבחינה פיזית לא הייתה קשה, קצת רעידות וכאבי ראש. למעשה עברתי חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי,  מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לחודש אני מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב.  התחלתי להרגיש ריחוף, חוסר ריכוז תסכול בעבודה ובהתחלה לא נבהלתי כל כך. יום למחרת אני מתעוררת בבוקר עם חרדה גדולה והדבר הראשון שאמרתי זה שאני מרגישה מוזר ומרגישה שאולי הכל לא אמיתי. מאז אותו בוקר שזה קרה לי המחשבה הטורדנית הזו לא יוצאת לי מהראש ומלווה אותי לאורך כל היום ומתעצמת בלילה. אני כמעט בכל רגע נתון כל הזמן שואלת את עצמי את השאלות האם מה שאני רואה זה אמיתי? הסביבה, החפצים האנשים, האם אני באמת נוכחת כאן? למרות שאני רואה לנגד עיני את המציאות ואת הסביבה ואני מגיבה לה אבל אני לא מצליחה להתחבר, לא מצליחה לסמוך על המחשבה שבאה ואומרת שכן הכל אמיתי כי עובדה שאני רואה. אני מרגישה כאלו הראש נמצא במקום אחר. אני מנסה לפעמים לגעת בחפצים, לשים לב לתנועות שלי, להסתכל במראה ואני רואה אבל מרגישה שמשהו בי מעורער. קשה לי מאוד להסביר את מה שאני חווה. אני מרגישה שאני עושה כאלו הכל על אוטומט, אני בוהה ולפעמים נודדת ולא מקשיבה, שוכחת בקלות, חוששת לצאת מהבית שמא הניתוק יתעצם ומרגישה הרבה תסכול בתוך עצמי שאני אתקע עם המצב הזה. קראתי באינטרנט על המצב הזה והבנתי שהתופעה נקראת דה ריאליזציה. הלכתי לפסיכיאטר והוא אכן אמר שזו התופעה שאני סובלת ממנה. אציין שאני סובלת שנים מחרדה חברתית, הפרעת אישיות תלותית הפרעה טורדנית כפייתית ומחרדה שהחמירה בחצי שנה האחרונה כנראה (אני משערת) עקב הפסקת הטיפול התרופתי בציפרלקס שהפסקתי לאחר 6-7 שנים של טיפול. היום לאחר החזרה של החרדות, המחשבות והניתוק שהתחלתי להרגיש הפסיכיאטר המליץ להעלות את מינון הציפרלקס מ10 מג ל15 מג ובנוסף רשם לי חצי כדור בשם ריספונד. אני מאוד חוששת מהכדור הזה כי הבנתי שהוא אנטי פסיכוטי ואני חוששת שיגרום לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך בשימוש לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. אני חוששת מהכדורים הפסיכיאטרים כל כך, כי אם מפסיקים הכל עלול לחזור ואני רוצה להתמודד עם המצב באופן טבעי, אם באמצעות תרופות טבעיות , טיפול פסיכולוגי ולא להיות תלוייה בכדורים כל החיים. התופעות לוואי שהרגשתי במהלך כל השנים שלקחתי ציפרלקס היו אדישות, עייפות, בחילות ותחושה שהכל טוב. ובחצי שנה האחרונה הכל פשוט חזר. אני כל כך חוששת מדה ריאליזציה, מהניתוק שאני חווה כרגע ואני לא מצליחה למצוא סיבה למה נכנסתי למצב הזה. אני בכללי סובלת מחרדות, מחשבות טורדניות, דאגות בלתי פוסקות, דיכאון, אבל אף פעם לא הגעתי למצב שאני קמה פתאום בבוקר ומרגישה ספק לגבי המציאות, מתחילה לתהות לגבי האם הכל אמיתי? האם אני באמת כאן? ואני רואה הכל אבל לא מצליחה להאמין ולהתחבר. אני חוששת גם מזה וגם מהטיפול התרופתי שמא יגרום לנזק מאוד גדול בעתיד. אני ממש חוששת שלא אצליח לצאת ממנה, אני מרגישה כל כך לבד למרות שאני מוקפת במשפחה, חברים ובתמיכה אבל אין אף דמות בחיי שמבינה ומזדהה עם המצב הנוכחי שלי. בנוסף לפני שבועיים למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות ואני כל כך חוששת שיש לי הפרעה שניתן לטפל בה רק עי כדורים ושאין מנוס.

 

רעות19
13/11/19 20:20

בגלל שהתלוננתי על מחשבות אובדניות שחשבתי שהציפרלקס עשה לי הוא הוריד לי ל5 ואני יותר בדיכאון.

אבל עכשיו שאני חושבת על זה ל5 מג לא תהיה השפעה על הדיכאון והחרדה, רק מינון של 10 ומעלה מטפל בכך

לא יודעת אם המחשבות האובדניות הן כבר מהציפרלקס או מהמצב הנפשי..

חוששת לקחת ואבן מהחשש שיגרום להתמכרות.

 

באזהרות של התרופה מצויין שעלולה להיות החרפה בדכאון בתחילת הטיפול

 

ציפרלקס במינונים נמוכים חלש ולא משפיע, מעניין למה הוא דווקא בחר להוריד ולהשאר על 5 מג ולא 10.

barak2017
09/11/19 13:28

רותם סולומון את פעם לקחת ציפרלקס? או תרופה פסיכיאטרית אחרת מסוג SSRI?

מצטערת אך זה לא רלוונטי. עניתי קונקרטית לשאלות וסיפקתי מידע על התרופה. אני לא מתווכחת איתך לגבי תופעות לוואי. 

סימה-לבני
מומחה כמוני
רוקחת בכירה, מנהלת המרכז לייעוץ תרופתי אישי, מחברת הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". לבני עוסקת בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים בחברת "זיעור". בעברה, ניהלה את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". סימה שמה לה למטרה לקדם את הרוקחים כיועצים ורוקחים קלינים כמומחים לתרופות, כחלק מהצוות הרפואי. היא נותנת הרצאות ברחבי הארץ לקידום הניהול העצמי של התרופות באמצעות איתור מוקדם של בעיות שנובעות מתרופות, והספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי" הינו באותו עניין.
09/11/19 22:38

שלום רב,

אני מודה לדר' רותם סולומון, רוקחת קלינית, על תשובתה.

קראתי את הפוסט שלך בקהילת דכאון וחרדה ואני מרגישה שאת פשוט עוד לא מאוזנת על התרופות. התחלת זיפרקסה והפסקת, והרופא הציעה לך ריספונד ואת חוששת לקחת אותו. העלו לך מינון של ציפרלקס והורידו. את נמצאת ברכבת הרים ואת מתארת אותה במילים מאד ברורות.

אז חשוב שאוסיף על דבריה של הרוקחת תזכורת שתרופות ממשפחת ה SSRI ובכלל תרופות פסיכיאטריות לוקח להן זמן להגיע לתגובה אופטימלית. בד"כ בין 3 לשישה שבועות. את עשית כמה שינויים במינון לאחרונה, ולכן את כנראה חווה את תופעות הלוואי בצורה כל כך חזקה.

אני מצטרפת להמלצה של ברק2017 לשלוח ווטצאפ לרופא, ולהתייעץ איתו לגבי המצב שלך ממש כרגע. יתכן שהוואבן הוא הפתרון, אבל חשוב שהוא יהיה בתמונה ואם יציע לך אשפוז, יתכן שזה יעזור לך להתייצב על הטיפול התרופתי.

לסיום, כתבת בפוסט שלך שאת שוקלת " טיפול קוגנטיבי התנהגותי" וזה בעצם מה שהציעה לך למעלה הרוקחת הקלינית, דר' רותם סולומון, CBT בשפה המקצועית. לכי על זה... יש מחקרים שמראים שטיפול כזה יעיל כמו טיפול תרופתי, ולפעמים השילוב בינהם יותר טוב מכל אחד בנפרד. אל תשארי איפה שלא נעים לך, ונראה שלא נעים לך עם הפסיכולוגית שלך.

סיכום והמלצות

אני מציעה לך להמשיך ולשתף בפורום דכאון וחרדה, כאן בכמוני, אל תשארי לבדך עם המחשבות ועם השינויים בתרופות שלך. עדכני את רופא שלך ונסי להתייצב על המינון שהיית רגילה אליו. העזרי בוואבן שהוא רשם לך, וחפשי לך מטפלת בשיטת הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי.

תומכת בך מרחוק,

בברכה,

סימה לבני
רוקחת
המרכז לייעוץ תרופתי אישי
www.mypharmacist.co.il
מחברת הספר: "לעשות סדר בתרופות- בעידן שבו המידע אינסופי" 

רעות19
09/11/19 23:20

סימה יקרה, תודה רבה על מתן הכוחות והתקווה להמשך. כרגע קשה לי מאוד לראות את האור, הספקות והמחשבות לגבי הקיום והמציאות והאני עצמי מציפות ומפחידות. לקחתי כרגע חצי כדור ואבן ומקווה שיביא לשקט נפשי ללילה הקרוב. איני יודעת אם לקשור זאת לציפרלקס אך כרגע אני מרגישה סוג של מתה מבפנים, מעורערת מאוד ומפחדת שאני בתוך חלום למרות המציאות שעומדת לנגד עיני. אני מרגישה כמו רובוט, מבצעת את הפעולות היומיומיות ללא יכולת לחוות אותן במלואן.יש מחשבות קיומיות, מחשבות על המוות וחרדה מאוד גדולה מלאבד שליטה. חרדה ממסגרת אשפוזית גם עולה על הפרק...