אצלי גם עכשיו שאני חושבת (או לפחות מנסה להאמין) שאני במקום יותר טוב מבחינת דיכאון , הרצון למות עדיין נישאר לי. אני לא חושבת שזה משהו שנעלם לגמרי. תמיד זה יהיה שם.

שלום לך, אני לא מומחה למרות שאני מאמן אישי ומסייע בנושא הפחתת חרדות ולחצים. ראשית לשאלתך: אם את יכולה לעסוק בעבודה סוציאלית... האם גרוש יכול להיות יועץ לנישואין \זוגיות ?, לדעתי בתנאים מסוימים כן ואם חוזרים אישית אלייך, כאשר תהיי במצב טוב יותר מהבחינה הנפשית, כאשר החרדות יודברו, אין סיבה שלא תוכלי לעזור לאחרים, אך לפני זה את צריכה לעזור לעצמך. מציע כדלקמן: 1. תתקשרי לערן ואם צריך גשי לטיפול פסיכיאטרי 2. עשי רשימה של דברים שעושים לך טוב ותשתדלי לבצע לפחות את חלקם 3. שוחחי גלויות עם חבר ואו קרוב ובקשי את עזרתם [קרי בעיקר אמפטיה] עד לסיום התקופה הקשה 4. אם הלימודים גורמים לך כרגע ללחץ מיותר ,בררי כיצד ניתן להקפיא ולחזור בהמשך מבלי להפסיד, ככל הניתן. 5 תחליט שאת ה"מטופל" הראשון שלך ועשי הכל שהטיפול יצליח ואחר כך אין ספק שתוכלי לעזור גם לאחרים. בהצלחה!

יקירתי, אני דווקא חושב שדווקא בנאדם שבא ממצב נפשי ''מתמודד'' נקרא לזה והוא עובד סוציאלי אני למען האמת יגיד לך שהייתי מעדיף אותך על פני עובד סוציאלי שהוא לא סבל או סובל מדבר כזה, והסיבה היא שרק מי שמגיע מתוך זה יכול להבין איך זה להרגיש ככזה. עכשיו נעבור לסטיגמה. היום כל בנאדם שני לוקח ציפרלקס או כדור כזה או אחר הרופאים ישר דוחפים בלי לברר אם בנאדם מסוגל להתמודד עם הדברים, פתרון הקסם זה ציפרלקס פרוזק ושאר התרופות SSRI לכל בנאדם שבא עצוב לרופא. אני לא מזלזל חס ושלום באלו שלוקחים אני רק אומר "שהיד קלה על ההדק" מבחינה של סטיגמה תעזבי אותך שטויות מרבית האוכלוסיה בישראל לוקחת כדורים לדעתי לפחות 50% מהאוכלוסייה. והאוכלוסייה המבוגרת בכלל זה אולי 90% לוקחים. עכשיו אני יגיד לך משהו לגבי הפסיכולוגית שלך, זה אחלה וסבבה שיש פסיכולוגית שיכולה ללוות אותך בתהליך, שיודעת לשמוע לך ולהקשיב. אבל הדבר הכי בעייתי בפסיכולוגית או פסיכולוגים זה שהם יודעים להקשיב טוב, הן לא יתנו לך כלים להתמודדות זה לא אימון אישי זה לא סדנת העצמה, כל הדברים שאת חווה זה לרוב משקעים של דברים שעברת בחיים, מה שאת צריכה לקבל זה כלים, כלים פרקטיים כיצד להתמודד עם כל הבלגן הזה בראש, ועם כל המחשבות שאת מציינת כאן "למה את חושבת שלא תמצאי זוגיות" ולמה את מרגישה שאת פחות טובה. שמת לב כמה שפטת את עצמך בפוסט הזה? הלקאה עצמית, כמה הכאת את עצמך בפוסט, היית ביקורתית כלפי עצמך מאוד בפוסט הזה, ראבק אם היו אומרים את המילים האלו על אחיך או אחותך או אחד ההורים איך היית יוצאת נגד אותו בנאדם נכון? אבל לרוב את עצמנו אנחנו קלים לשפוט לבקר ולהעניש. יש בך גם צדדים טובים, גם צדדים חיוביים, וגם הישגים אני מאמין שהיו לך במהלך 23 השנים שחיית, תסתכלי עליהם ברגיל, ותוציאי את השיפוט והביקורת כלפי עצמך, אף בנאדם לא צריך להחמיר ולשפוט את עצמו, בנאדם שלא טועה לא יכול ללמוד שום דבר על החיים שלו. תטעי כמה שאת יכולה, תעשי רשימה בכל הדברים שהיית השגית בהם, אני מאמין שבמהלך השנים גם היו לך הישגים שנים טובות, תראי מה השגת מהם הכישורים שלך, אל תמעיטי אותם, יש אנשים שאין להם את הכישורים שלך והכישורים האלה הם מצרך נחשב מאוד. אני דווקא רואה בזה שאת מתמודדת עם מצב נפשי מסוים ערך מוסף מאוד גדול לעבודה זה לפי דעתי, אבל שום דבר ממה שאני אגיד עכשיו לא תקבלי אותו עד שאת לא תקבלי את עצמך כמו שאת, ברגע שאת לא מקבלת את עצמך כמו שאת וכועסת על עצמך וחושבת דברים רעים על עצמך גם הסביבה תתקשה לקבל אותך. לדעתי את תגיעי רחוק מאוד, הכתיבה שלך מאוד ברורה, נקיה, בהירה, ואמיתית, רק את צריכה לקבל פשוט כלים להתמודדות והכול יהיה בסדר, השאר זה משחק ילדים. אם תרצי המלצה כזו או אחרת תגידי לי יש הרבה מקומות שאפשר לקבל כלי התמודדות אך צריכה להיות גם מוכנות נפשית להתמודדות עם כל הפצעים שאנחנו סוחבים כשקים על גבינו במשך כל אותם שנים. לא דבר קל צריך הרבה האנרגיה נפשית אבל אחרי שמטפלים בזה אז יותר מקבלים את עצמנו

לגבי מוות מה שכתבת הדבר היחיד שאני יכול לציין לגביו זה שכולנו נגיע לשם אני את וגם כל חברי הפורום אלא אם כן תהיה תרופה שתנצח את המוות, הוא יגיע ממילא אז לשם מה בכלל להקדים את המאוחר? אם רק ננסה לשנות את התפיסה ולקבל כלים להתמודדות עם החיים האלו שהם באים נורא מורכבים או לכאורה נראים כשאין כלים להתמודדות ואז רואים בכל דבר כחסר משמעות ומנסים אפילו להבין את המשמעות של החיים כשממילא מתים פה, עד היום אני מנסה להבין את המשמעות אך אין הסבר מדעי חוץ מתורני. אבל בשורה התחתונה בסוף המוות יגיע כולם מתים בסוף כל הנבראים החיים הצמחים בעלי חיים והאדם בסוף מה שנשאר זה הזיכרון של הסובבים אותנו. אז בואי נהנה קצת מהדרך וגם אם יש פיקים ויש קושי בואי נעבור אותם כי בסך הכול כולנו אנושיים ולכולנו יש עליות ומורדות ולפעמים אנחנו באמת אובדי עצות לנוכחי הלחצים של החיים אבל זו לא סיבה לאבד תקווה יש לנו עוד הרבה זמן לחיות ברוך השם אז ננסה למצות את החיים בצורה הטובה ביותר וברגעים הקשים ננסה לבדוק מה קשה לנו ולעבוד על עצמנו יותר כדי שנוכל לחיות חיים משביעי רצון, ושוב אני חוזר וכותב "כלים להתמודדות" משהו שלדעתי יש אבל לא ברמה מספיק טובה אבל עדיין ניתן לקבל כלים שנוכל לצלוח את החיים האלו בשלום. והכי חשוב לא לאבד תקווה.